מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מקהיר לירושלים

קרולין והבנות המתעדות מיכל והודיה
לפני העלייה ארצה יולי 1949
מילדותי במעברת עתלית לעבודה בסוכנות היהודית

ילדות במצרים

שמי קרולין שפיצן, נולדתי בקהיר שבמצרים וגדלתי שם עד גיל 7. ילדותי בקהיר היתה ילדות רגועה וללא ידע על מה שהתרחש מחוץ לסביבתי הקרובה (זו הייתה תקופת מלחמת העולם השנייה באירופה). רק כאשר אמי שמעה על מה שמתחולל מחוץ למצרים חששה לשלומנו. בבית הספר תלמידים ערבים החלו להציק לתלמידים היהודים ולכן החליטה אמא שנעבור לארץ ישראל. זו הייתה משימה לא קלה. משפחתו של אבי התנגדה נחרצות והם כעסו עליה. הפרידה מהאומנת פטמה שהייתה לנו כאם שנייה בבית ודאגה לכל הצרכים שלנו הייתה קשה וכואבת.

סבתי קרולין (על הגמל שנייה מימין) בביקור בפירמידות של גיזה

תמונה 1

פטמה (מימין) האומנת (הדדה) במצרים

תמונה 2

העלייה לארץ

 יחד עם  הורי ושתי אחיותי יצאנו בשנת 1949 באונייה "קומפידורליו" לכיוון איטליה, כי באותה עת לא יכולנו לעבור ישירות לארץ. שהינו באיטליה במלון כחודש ימים ברומא, ואחר כך המשכנו לישראל. זכור לי שבמלון נתקענו אני ואחיותי במעלית והתחלנו לבכות. מהר מאוד חולצנו ממנה בקריאות אנשים שעמדו ליד המעלית, שצעקו: "פרקה פינג'רה?"- למה אתן בוכות? זאת הייתה הפעם הראשונה ששמענו שפה זרה (איטלקית). עם ההורים שלי דיברנו בצרפתית בשילוב ערבית מצרית.

השנים הראשונות בישראל

לאחר מכן הגענו לארץ ישראל ביולי 1949 ומיד העבירו אותנו למעברת עתלית למגורים באוהלים לזמן קצר. לא יכולנו להישאר במעברה מכיוון שאבי היה אחרי ניתוח כריתת כליה אחת במצרים ולא החזיק מעמד בתנאים הקשים שהיו במעברה. נאלצנו לעבור לירושלים לגור אצל אחת האחיות של אמי. זו הייתה הדודה ג'וליה ברוממה ליד בנייני האומה. התאכסנו בחדרים משותפים עם ילדיה לתקופה של ארבעה חודשים בלבד, ולאחר מכן עברנו לגור אצל הדודה פורטונה חזן. הדודה גרה בבית פרטי מגודר בסמוך לבית חולים וולך הישן ברחוב יפו. התאכסנו בשני חדרי מרתף, וכך יכולנו להיות יחד כמשפחה.

נרשמתי לבית הספר "אליאנס" בשכונת "מחנה יהודה". למדתי בו במשך ארבע שנים. כאשר קיבלנו זכויות עולים חדשים עברנו לגור ביישוב כפר אתא שבצפון, שכיום נקרא קרית אתא. גרנו שם שנה בלבד, בגלל אבי שלא מצא תעסוקה באיזור. באותה עת אבי עבד כפקיד קבלה ראשי במלון המלך דוד בירושלים, ולכן נאלצנו לחזור לירושלים ולגור ליד שכונת סנהדריה.

לימודים- בין בית הספר החילוני לבית הספר החרדי

ברצוני לציין את המעבר מבית ספר חילוני בכפר אתא באווירה חברית בין המורה לתלמיד, לבין בית ספר חרדי "שפיצר" (שברחוב דוד, ליד שכונת הבוכרים). המעבר היה קשה ומתסכל. אט אט השתלבנו בתוך חברה חרדית. הצלחתי ליצור קשרים עם תלמידות חרדיות שאהבו  לבקר אותי  בבית.

המשכתי בתיכון מקצועי ב"בית צעירות מזרחי" במגמת "תפירה עילית" וסיימתי בהצטיינות. הציעו לי להמשיך את המגמה ב"בית ספר ויצו" בתל אביב. אמי התנגדה בכל תוקף, לכן נאלצתי לוותר ועבדתי בפקידות. המשרה הראשונה הייתה אצל עורך דין זאב לוטן. עבדתי אצלו כשנה וחצי ומשם עברתי לחברת ביטוח "הפניקס הישראלי" שברחוב בן יהודה.

נישואין

בתקופה שבין 1961 עד 1965 נישאתי ושהיתי במילאנו ובפריז. מטרתו של בעלי רישר ז"ל היתה להתקבל לאוניברסיטה "סורבון" בפריס, כדי לקבל תואר שני בסטטיסטיקה וכלכלה. בגלל מחלתו חשוכת המרפא של רישר ופטירתו, חזרתי לארץ.

את בעלי השני גבי הכרתי כשחזרתי מחו"ל. דאגו לכך אחותי ובעלה. הם הכירו לי את גבי, שהיה כבר גרוש, והילדים שלו אלון ואוהד היו ילדי חוץ בקיבוץ גבת. במשך חצי שנה יצאנו לטיולים כמו שיט בירקון או בלונה פארק בתל אביב. בשנת 1969 נישאנו ועברנו לגור בקיבוץ גבת, כדי לתת חום ואהבה לילדים של גבי בעלי (השנה מלאו 50 לנישואינו). בקיבוץ ילדתי את בתי שירלי בבית החולים העמק בעפולה, בליל סדר פסח, ואת בני יצחק ילדתי בירושלים.

התקופה בקיבוץ עבורי היא חוויה בלתי נשכחת, בעיקר קבלת הפנים לאחר הלידה: חדר המגורים היה מוצף במתנות מכל ענף של המשק, העבירו אותי לחדר קרוב לחדר האוכל, כך יכלו להשגיח עליי כפי שקיבלו הוראות מבית החולים "העמק".

בקיבוץ גבת

הקיבוץ היה ירוק עם עצים תמירים בצידי השבילים, בתי ילדים ובתי מגורים, במרכז עמק יזרעאל. בערבים נפגשנו לאכול יחד ארוחת ערב וכל אחד סיפר מה עבר עליו באותו יום. מדי פעם הייתי מכינה ארוחות ערב בחדר והם מאוד נהנו, כיוון שמה שבישלתי היה שונה ממה שהגישו בחדר האוכל. אני הועסקתי כמזכירת המפעל "פלסטרו גבת" וגבי בעלי עבד בלול. פעם בחודש תרמנו תורנויות בשבתות, אני העדפתי לעשות אותן בבית הילדים שבו שירלי בתי הייתה יחד עם שבעה תינוקות אחרים, וכך יכולתי לדאוג לה.

נאלצנו לחזור לירושלים יחד עם שני ילדיו של גבי בעלי בשל בריאותם של ההורים של גבי. חזרנו כדי לסייע להם. הם היו מבוגרים, אמו היתה חולת לב וסוכרת ואביו נפטר בהמשך מדום לב. גרנו ברחוב פייר קניג כעשר שנים ומשם עברנו לארמון הנציב, שכיום היא תלפיות מזרח (תלפ"ז).

תעסוקה משמעותית בסוכנות היהודית

במשך 27 שנה עבדתי בסוכנות היהודית במחלקה לארגון ,המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה, וכשמונה שנים במדור לדרום אמריקה. במהלך עבודתי עברתי לקמפוס של הסוכנות היהודית, קריית מוריה ברחוב העסקן. הייתי רכזת המדור להשתלמויות הורים ותלמידים מדרום אמריקה ולאחר מכן עבדתי כרכזת המדור להכשרת שליחים של המנהל המרכזי לשליחות, שבראשה עמד מר מיכאל גלעד. מיכאל היה הנער שהיכו הנאצים בתקופת השואה שמונים מכות בשל גניבת פרוסת לחם בתקופת מלחמת העולם השנייה (מר גלעד נמנה בין אלה שהביא את אדולף אייכמן למשפט בישראל על פשעו כלפי היהודים במלחמה).

לאחר מכן עבדתי במדור להכשרת שליחים לחו"ל. מאוד אהבתי את העבודה, מכיוון שהייתה מחולקת לשתי עונות בשנה: עונת החורף ועונת הקיץ. היו באים מועמדים לשליחות לחו"ל מקיבוצים, מושבים וערים כדי לקבל הכשרה ממורים שהיו אחראים לתכנים – לקראת שליחותם לחו"ל. אני הייתי רכזת אדמיניסטרטיבית למגורים, לכלכלה, להסעות לימודים ולהכרת הארץ לפני יציאתם לחו"ל. חלק יצאו לצפון אמריקה, חלק לדרום אמריקה, מספר מדינות באירופה ואוסטרליה. הם נסעו לתקופה של שנתיים וכשחזרו השליחים מחו"ל נתנו לממונים במדור השליחים דיווח על קורותיהם בארץ שליחותם.

שירה במקהלה

במשך השנים הללו הייתי במקהלה "אורטוריו" של הקרן לירושלים, שהוקמה על ידי יהודה פיקלר, שהיה אחראי על המוזיקה הקלאסית בקול ישראל. יצאנו להופעות בחו"ל (וולס, פראג, רומניה, רומא).

הזוית האישית

מיכל: שמחתי להכיר את קרולין. המפגשים איתה שימחו אותי, קרולין היא אישה שמחה ורגועה וגם בתקופות קשות בחייה שמחה על אופטימיות.

הודיה: המפגשים עם קרולין היו נעימים, קרולין היא אישה טובה ושמחה ולמדתי ממנה הרבה, הסיפורים שלה נגעו לי ללב.

מעיין: הסיפורים של קרולין ריגשו אותי ולעיתים גם העציבו אותי. למדתי מהסיפורים שלה מסרים להמשך חיי.

קרולין: לשלושת הבנות הנהדרות שהספקתי להכיר – הודיה, מיכל ומעיין – תודה רבה לכן על היחס שלכם ושיתוף הפעולה במהלך המפגשים שחסרים לי היום. טוב שזכיתי להכיר ולראות שעולם הצעירים היום עשיר ומפוכח הרבה יותר מאשר בתקופה בה אני גדלתי. תודתי ליעל המורה ולעפרה, רכזת תכנית הקשר בן דורי, שניהלה ברוב התרגשות וחום כלפי כל המשתתפים, ישר כח. ברצוני להוסיף, אם אפשר, שהגעתי לתכנית בזכות גיתית, רכזת במתנ״ס בארנונה הצעירה בשכונת תלפ״ז – תודה גיתית. תודה גם לשרי, הרכזת הנוכחית במתנ"ס.

קרולין תרמה סיפור נוסף למאגר, לקריאתו לחצו על הקישור: קרולין שפיצן – עוד סיפור מהחיים שלי

מילון

ילד חוץ
כינוי לילד שלא היה מבני הקיבוץ והצטרף לקיבוצים שבהם הוסדרה לינה משותפת או חברת ילדים ומסגרת חינוכית מופרדת ועצמאית מהחברה הבוגרת, כדוגמת מוסדות החינוך של הקיבוץ המאוחד.

ציטוטים

”תמיד לכבד את הממונים מעלי, את המבוגרים יותר. התמדה מובילה להצלחה“

הקשר הרב דורי