מאגר סיפורי מורשת

סבתי סימונה נולדה בקהיר שבמצרים בתאריך 7.3.1949, ו' אדר. סבתי נולדה כבת יחידה, לבית ללא אב. המצרים חשבו שאביה משתף פעולה עם הבריטים ולאחר שנלקח בשבי ומת מפצעיו. סבא רבא נפטר כשסבתי היתה בת חצי שנה ולכן אין לה זכרונות מאביה ז"ל.

סבתי גדלה כמו מלכה, כיוון שהיתה בת יחידה וגם יתומה וכולם דאגו לה. סבתא מספרת זכרונות מאמה שכל הזמן היתה מכינה לה מרק מצרי ששמו "מלוחיה". עד היום סבתא מכינה אותו לנכדים בכל יום שלישי ביחד עם שניצל.

סבתא ידעה צרפתית וערבית ובביתה דיברו ערבית. סבתי מספרת שההיא זוכרת ששרו בביתה שירים בצרפתית.

בילדותה של סבתא היא היתה בגן ובבית ספר משולב, זה היה בית ספר יהודי, פרטי, אבל מגיל 7 סבתי למדה במשך שנה אצל הנזירות הנוצריות בגלל שסגרו את הבית ספר שלה בעקבות מלחמה שפרצה בשנת 1956. לאחר מכן חזרה לבית ספר רגיל עד שהם עלו לארץ. סבתי שיחקה בילדותה קלאס עם חברות אבל רק בבית ספר, היות שאחר הצהרים זה היה מסוכן, וגם כי סבתא היתה בת יחידה ואימא שלה מאוד דאגה לה.

כשסבתא עלתה לארץ עם אמה, כדי להיות קרובות לדוד יעקב שחלה, היא מתארת חוויות רבות וקשות בקליטה. בתחילה, הציעו להן להתגורר בהרצליה, אולם הן רצו לגור בירושלים כדי להיות קרובות למשפחתם. סבתא למדה בתיכונים בירושלים, אך היה לה קשיים של שפה ולעמוד בכל מה שנדרש בתיכון. כשסבתי היתה בת 15 דוד שלה, יעקב, נפטר ממחלת הסרטן ואמה היתה עצובה מאוד. אירוע זה השפיע מאוד על חייהם.

כשסבתא סיימה את התיכון היא חיפשה עבודה ומצאה משרה כפקידה בבנק, היא אהבה מאוד את העבודה שלה כי זה היה לה נוח וקרוב לבית וזה התאים לה מאוד. סבתי הכירה את סבי בגיל 20 והם התחתנו בירושלים, סבא וסבתא בני דודים והם לא ידעו זאת עד החתונה.

בבנק סבתא עבדה כחמש שנים עד שילדה את בנה הבכור והחליטה להישאר בבית לגדלו ולמעשה נשארה בבית עד היום על מנת לגדל את כל ילדיה ונכדיה. גם אני זכיתי לטיפולה המסור של סבתי בהיותי בת שנה. כיום יש לה ברוך ה' 37 נכדים ושני נינים.

סבתא יודעת לתפור, והיא מאוד אוהבת להיות במטבח, לבשל ולאפות והיא ממש טובה בזה. היא גם יודעת לדבר כמה שפות (עברית, צרפתית, אנגלית וערבית).

סבתא תמיד אומרת "הבית שלי פתוח" והיא באמת מתכוונת לזה. המדריכים והקומונרים בבני עקיבא מצאו אצל סבתא סימונה בית חם ואוהב.

הזוית האישית

הדר: סבתא סיפרה לי על החיים שלה, על העלייה שלה ועל חייה, נושאים שבלי תכנית הקשר הרב דורי לא הייתי יודעת עליהם. היה לי מאוד כיף לראיין את סבתא, ולשבת ולדבר איתה ולשמוע את כל מה שהיא מספרת. תודה סבתא.