מאגר סיפורי מורשת

שמי הדר שנער אני מכיתה ו'1, לומד בבית הספר פינס בגדרה, זה הסיפור של סבתא שלי חיה גלר.

חיה גלר נולדה בשנת 1946 בעיירה בשציצין בפולין.

סבתא מספרת

"אני, הורי ואחי עלינו לארץ ישראל בשנת 1950 שטנו באוניה במשך כמה שעות עד שהגענו לנמל חיפה. לאחר שהגענו לנמל חיפה הגיעו אנשים ששכנו את הורי אחי ואותי במחנה עולים (מעברה) בעתלית. התנאים במעברה היו קשים מאוד, לא היה חשמל, השירותים היו לא נגישים, ובחורף היה קר מאוד והמעברה הייתה מוצפת במים. לאחר שנתיים במעברה אנשי שיכון עובדים העבירו אותנו לבית בפרדס בעיירה נס ציונה. הבית בו התגוררנו היה בן שתי קומות, בקומה הראשונה הייתה רפת ובקומה השנייה אנחנו התגוררנו. בקומה השנייה בה התגוררנו היה חור ברצפה אני ואחי היינו שוכבים על הרצפה ורואים את הפרות ואת מה שהן עושות.

בשנת 1953 הורי קיבלו דירה מחברת שיכון עובדים ברחוב עזרא שנמצא כיום בנס ציונה בית מספר חמש. הבית כלל חדר אחד ששימש אותנו כחדר שינה וסלון הבית כלל גם מטבחון קטן ושירותים קטנים. בבית זה עברנו תקופה קשה, תקופת הצנע, בה חילקו לכל משפחה תלושים לקבלת מצרכים. אני זוכרת את צבע התלושים – צהוב וורוד התלושים שימשו אותנו לקניית מצרכים חיוניים כגון: לחם, מרגרינה, קוביות סוכר ועוד …

כיום הבית ברחוב עזרא שייך לאחי הבית עבר שיפוצים רבים וכיום הוא בית גדול ומרווח.

את החלב היינו מקבלים מעגלון שהיה עובר עם סוס ועגלה ברחוב היה לו פעמון  וצועק "חלב חלב" היינו יוצאים החוצה עם סיר ביד. גם את הקרח היינו מקבלים מעגלון הוא היה מוכר רבע בלוק קרח או חצי בלוק. בחצר היה לנו מקרר קטן שם הייתי שמה את הקרח ועל הקרח שמתי את סיר החלב. אבי עבד בחברת "סולל בונה" ואמי עבדה כקוטפת בפרדס. אני שמרתי על אחי הקטן בזמן שהורי עבדו. התחלתי ללמוד בבית ספר "ממלכתי ב' בנס ציונה בו למדתי שלוש שנים ולאחר מכן עברתי לבית ספר ממלכתי ג'. לאחר שסיימתי את בית הספר היסודי עברתי לתיכון ברחובות ששמו, תיכון דה-שליט".

בגיל מאוד צעיר התחתנתי עם בעלי אהרון גלר. זמן קצר אחרי החתונה התחיל בעלי לעבוד בחברת האוטובוסים "אגד". התגוררנו בנס ציונה קרוב לבית הורי. בשנת 1966 נולד בני הראשון ולאחר שלוש שנים נולדה בתי השנייה. בשנת 1970  עברנו  לרחובות לרחוב סוקולוב. לאחר שלוש שנים  בשנת 1973 במהלך מלחמת יום כיפור התייצב בעלי בסיני כאחראי על צי האוטובוסים של אגד. בתקופה זו שבעלי היה בסיני הייתי עם שני ילדים קטנים בבית במשך שלוש שנים. בעלי היה מגיע הביתה לעתים רחוקות רוב הזמן הוא עבד בסיני כי זו הייתה תקופת מלחמת יום כיפור.

כיום, אני מתנדבת בבית חולים קפלן שברחובות ובפרדס מינקוב. יש לי שלושה ילדים ושבעה נכדים שאני מאוד אוהבת אותם. המשפחה  קשורה מאוד אחד לשני, זה כולל ארוחות שישי משותפות, ימי הולדת, טיולים בחיק הטבע שאנו עושים מדי פעם, עזרה אחד לשני ושיתוף פעולה מלא בניהם."

הזוית האישית

סבתא: אני גאה מאוד בילדי ובנכדי ומקווה שנהניתם לקרוא את סיפור חיי. נהניתי מאוד במהלך הפרויקט קשר הרב דורי ואני מודה לצוות שאפשר לי לכתוב את סיפור חיי.

הדר: הייתי רוצה לאחל לסבתא שלי שתמשיך להיות סבתא טובה ושהיה לי מאוד מאוד מעניין לשמוע את סיפור חיים שלך