מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מפולין לחיים חדשים בגליל התחתון

רחל ושיאל
תחילתו של כפר קיש
נישואיהם השניים של הוריי ועלייתם לכפר קיש

נישואיה הראשונים של אימי שרה
שמי רחל, נולדתי בשנת 1949 לאחר השואה.
 
הורי היו בשואה. אמי, שרה חיה בעיר הרובישוב. כשפרצה המלחמה, העיירה הזאת נשארה בצד הגרמני. ובגלל שהיו קרובים לגבול, אימי בעלה הראשון וילדיה עזבו את ביתם ועברו לצד הרוסי. אמי, שרה, היתה נשואה עם שני ילדים: ילדה בת שנתיים (מרגלית) ותינוק שנולד בחודש השביעי והיה קטן מאוד (צבי). אמא הכניסה אותו לקופסת נעלים מרופדת בצמר גפן. ברוסיה גייסו את בעלה דוב, הוא נלחם נגד הגרמנים בסטלינגרד ושם הוא נהרג. היא גידלה את שני הילדים לבד עד סוף המלחמה בשנת 1946. אז היא חזרה לפולין בתקווה למצוא מישהו מהמשפחה.
 
נישואיו הראשונים של אבי יוסף
אבי נולד בטרנופול, והיה נשוי עם שני בנים. קראו לו יוסף. כשהגרמנים נכנסו לעיר הם אספו את כל הגברים וסגרו אותם במחנה עבודה. באפריל 1944 אספו הגרמנים את כל האנשים בעיירה והוציאו אותם להורג.
בדרך נס יוסף אבי ניצל. הוא הגיע אל חבר פולני, שהחביא אותו בעליית הגג עד שהרוסים כבשו בחזרה את העיר. אשתו, בניו, אחיו ואחותו נהרגו כולם. גם אבי יוסף חזר לפולין בתום המלחמה, לעיירה זרזונוב, עיירה שבה היו הרבה ניצולים ופליטים מרוסיה.
 
המפגש בין אבא לאמא
אימי שרה הייתה אישה מאוד יפה. אבי ראה אותה וחיזר אחריה. באותה תקופה כולם רצו משפחות מאוחדות, שרה, לבסוף נעתרה לחיזוריו והסכימה להתחתן עם יוסף. לאמי שרה ואבי יוסף נולדו שלושה ילדים: אנשל, רחל ויעקב. הם גידלו ביחד חמישה ילדים: שלושה משותפים ושניים של שרה. בשנת 1957 נפתחו השערים בפולין וניתנה האפשרות לעלות לישראל. בהזדמנות זו כל היהודים עזבו את פולין.

החיים בארץ ישראל  
בתאריך 1.5.1957 עזבנו את פולין ושטנו עם אנייה לצרפת. הגענו לעיר מרסי ושם שהינו שבועיים במחנה עולים. משם הפלגנו לחיפה. התרגשות הייתה גדולה, כולם עלו על הסיפון ונפנפו לשלום. נציג הסוכנות הגיע והציע לנו לבוא לגור בכפר קיש. התנאים במושב היו קשים מאוד. לא היה לנו חשמל או בתים מסודרים. לא הייתה רצפת בטון מרוצפת, הבתים היו מאוד קטנים, השירותים היו בפחון, המקלחת הייתה בתוך המטבח, ומים חמים לא היו. היינו מתרחצים בגיגית.
לא היו כבישים. רק דרכי עפר. בחורף, כשירד גשם, היינו הולכים בתוך הבוץ. לפעמים הנעלים והמגפיים היו נשארים שם. בתור ילדים קטנים היינו עוזרים להורים בעבודות השדה: דילול, סלק, סוכר, חמניות, יציאה עם הפרות למרעה. לפעמים עזרנו גם בחליבה ובאיסוף הביצים מלול התרנגולות. בחופשות גם עבדנו בכרם הענבים המשותף.
 
באותה תקופה אסרו לדבר בשפות זרות, רק עברית. לא ידענו את השפה וההורים לא יכלו לעזור לנו (כי הם  לא ידעו עברית), אבל למדנו מהר. רק בבית דיברנו יידיש או פולנית. הסיבה שלא הסכימו לדבר שפות זרות הייתה כי כל אחד דיבר שפה שונה והחליטו שכולם ידברו עברית.
 
הכפר היה קטן, והיו בו מעט ילדים. לכן, למדנו שתי כיתות ביחד- עד כיתה ז'- ואז עברנו ללמוד בכדורי יחד עם כל ילדי המועצה האזורית. חיי החברה בכפר היו מלאים בפעילויות של תנועת ה'נוער העובד'. כמו כן שיחקנו במשחקים- מחניים, גומי, קלאס, 5 אבנים, מונופול, דוקים, לוטו. בערבים היינו רוקדים ריקודי עם ליד המחלבה "בן לוקח בת ובת לוקחת בן". החיים היו קשים אבל שמחים.
 
חיי הבוגרים
בגיל 18 התגייסתי לצבא. עברתי קורס חובשות ושרתתי בחיל הים, במחנה מבס בחיפה. את הצבא לא סיימתי, התחתנתי עם אמיר (חבר ילדות). כיום אנחנו גרים בכפר קיש, נולדו לנו 4 ילדים- רונן, עדי, לילי ורינת. רונן הקים משפחה וגר איתנו בכפר. עדי התחתנה עם בחור אוסטרלי וגרה איתו באוסטרליה. לילי גרה בכפר יהושע ורינת בכפר נטר. יש לנו11 נכדים- לב, פז, אדם, תומר, הראל, מתן, נוי, שרה, מאיה, מיכל והילה.
 
העשרה
כפר קיש: "כפר קיש הוא מושב בגליל תחתון ליד כפר תבור ובסמוך לנחל תבור השייך למועצה אזורית הגליל התחתון. כפר קיש הוקם ביולי 1946 כמושב שיתופי על ידי חיילים יהודים ששרתו תחת פיקודו של פרדריק קיש בצבא הבריטי. היישוב הוקם על שטח של כ-6,800 דונם שנרכש מהשטחים של כפר מצר ותוכנן ל-70-80 משפחות‏. בתחילה התקיים במושב חדר אוכל משותף אך עם סיום בניית בתי התושבים בוטלו הארוחות המשותפות‏. בגרעין המייסד היו 37 חברים. בנובמבר 1947 הצטרף לכפר ארגון נבו של חיילים משוחררים יוצאי הבריגדה, שמנה כ-70 נפש‏. אולם ביולי 1949 עדיין סבל המושב ממחסור במתיישבים‏ ובשנת 1951 עדיין היו מחצית מ-80 הבתים במושב ריקים מתושבים".
 
תשע"ו      

מילון

כפר קיש
כפר קיש הוא מושב בגליל תחתון ליד כפר תבור ובסמוך לנחל תבור השייך למועצה אזורית הגליל התחתון. כפר קיש הוקם ביולי 1946 כמושב שיתופי על ידי חיילים יהודים ששרתו תחת פיקודו של פרדריק קיש בצבא הבריטי. היישוב הוקם על שטח של כ-6,800 דונם שנרכש מהשטחים של כפר מצר ותוכנן ל-70-80 משפחות‏. בתחילה התקיים במושב חדר אוכל משותף אך עם סיום בניית בתי התושבים בוטלו הארוחות המשותפות‏. בגרעין המייסד היו 37 חברים. בנובמבר 1947 הצטרף לכפר ארגון נבו של חיילים משוחררים יוצאי הבריגדה, שמנה כ-70 נפש‏. אולם ביולי 1949 עדיין סבל המושב ממחסור במתיישבים‏ ובשנת 1951 עדיין היו מחצית מ-80 הבתים במושב ריקים מתושבים

פחון
צריף שקירותיו עשויים ריקועי פחים

ציטוטים

”החיים היו קשים אבל שמחים“

הקשר הרב דורי