מאגר סיפורי מורשת

שמי רות שבח, נולדתי בתאריך 9.10.1944, כ"ב בתשרי שנת תש"ה (5705) להוריי, אבא אזולאי וזוהרה שרביט, ילידי ספרו שבמרוקו. אני נולדתי בעיר פאס. גרנו ברחוב דרייב דייאק derb diek 285. אבי היה סנדלר ואמי עקרת בית. בפס נולדו שלושה ילדים: חיים, אני ורפי, ועוד בת שכנראה לא שרדה.

בשנת 1947 היה ניסיון ראשון של ההורים לעלות לארץ ישראל. לפי הסיפורים הם לקחו את חיים הבכור ואותי, ואילו את רפי אחי השאירו אצל המשפחה. הניסיון לא הצליח והם נאלצו לחזור לפאס.

העלייה לארץ – נסיון שני

בשנת  1948, עם הקמת המדינה, הסוכנות היהודית החלה בהעלאת המשפחות. אנחנו היינו בן הראשונים ויצאנו באוניה לכיוון צרפת, שם אכלסו אותנו במחנה צבאי "קונדרנס" שבמרסיי.

על פי התעודות, אבי היה חבר בתנועה הציונית "הפועל המזרחי". על פי תעודה מתאריך 1.04.1947 הוא היה שייך לקבוצת "בן יהודה פס".  בתאריך 6.10.1948 הגענו לארץ לנמל חיפה באוניה "פאן יורק". על פי הרשום, אבא היה בן 30, אימא בת 24, חיים בן 8, רפי בן 6 ואני בת 4. נשלחנו למחנה עולים בפרדס חנה. קיבלנו אוהל, מיטות, שמיכות, פתיליה ועוד (יש פירוט בתעודת העולה). בתאריך 16.12.1948 עברנו לירושלים. כמו כן רשומים הכספים שניתנו כהלוואה למשפחה: למשל, התקבלו בתאריך 14.11.48 5.00 ל"י (לירות ישראליות), בתאריך 16.12.48 5.00 ל"י, בתאריך 21.12.48 9.00 ל"י ובתאריך 28.12.48 5.00 ל"י.

המעבר לירושלים

אבא עמד על כך שהוא רוצה להגיע לירושלים. אספו מספר ראשי משפחות ולקחו אותם לירושלים. הראו להם בתים שהערבים נטשו וכל אחד בחר בית. אבא בחר את הבית ברחוב דרך בית לחם 108, בית גדול עם גן ירקות ופירות. בתקופה זו עדיין היו קרבות באזור קיבוץ רמת רחל ובאזור הר ציון (מלחמת השחרור 1948). הבית ישב בכניסה למחנה צבאי גדול של הבריטים. עדיין היו מתרסים והכביש היה חסום. לימים, המחנה הצבאי נהפך למעברת תלפיות, אחת מהגדולות בארץ.

כשאבא חזר הוא סיפר על הבית ובתאריך 16.12.1948 העבירו אותנו ממחנה העולים לירושלים, במכונית קטנה כמו טנדר, עם מעט הדברים מאחור. אימא ואבא בקבינה ואנחנו הילדים מאחור. אימא הייתה בחודש התשיעי עם אחותי רחל שתיוולד בירושלים. זכור לי שהדרך הייתה ארוכה מאוד, שקטה, ולא עברו רכבים אחרים. בדרך עצרנו למנוחה וזו התמונה שאני זוכרת בבירור: חורש גדול וכביש מתפתל, כנראה באזור שער הגיא.

החיים בירושלים בשנים הראשונות

הגענו לבית בשכונת בקעה. התמקמנו בכל הבית שהיה ריק מאדם ומריהוט. בערב, כשהחשיך, אבא, אימא וחיים היו יוצאים לאתר רהיטים ולהביא אותם. כך עשו גם האחרים. אני נשארתי עם אחי הגדול ששמר עליי. הרהיט שזכור לי במיוחד היה שולחן האוכל והכיסאות. זה היה שולחן גדול והיו רק שני כסאות תואמים. מתברר שעד שההורים חזרו לקחת את השאר מישהו כבר לקח את יתר הכסאות. זה היה בימי חנוכה האחרונים והדלקנו נרות חנוכה בירושלים. הימים היו מתוחים שמענו כל הזמן יריות, ובלילה היו ישנים איתנו נוטרים עם נשק.

עם התגברות העלייה לארץ ביקשו אנשי הסוכנות להכניס משפחה נוספת לבניין ואבא מיד הסכים. זאת הייתה משפחת נקש. האווירה איתם הייתה משפחתית. היו להם ילדים גדולים ורובם נשואים. מאוחר יותר הם מכרו את הבית למשפחת כהן. כשהם נכנסו נבנתה מחיצה ולכל משפחה הוקצו אמבטיה ושירותים. זכור לי שהגיע יום אחד אדם ניצול שואה בודד, שנתנו לו חדר, והתברר שהוא כתב ספרים והיה נוסע לתל אביב למכור אותם. יום אחד הוא נעלם ולא חזר. בהמשך הזמן הביאו עוד משפחה ששוכנה במחסן שבחצר. לשם כך בנו להם מטבח ושירותים. זכור לי שהוא היה מגדל יונים ושפנים למאכל.

בגינה היו עצי פרי דובדבנים, תאנים, סברס וגפנים. הרבה שנים נהנינו מהפירות ומחוויות של חיים בגן, עד שיום אחד הופיעו מחברת אמונה ואמרו שהם קנו את השטח מעמידר ובנו את המכללה. בבית היה מרתף שבו שהינו במלחמת ששת הימים ובעיקר שימש אותנו למחסן ומשחקים. היה בור מים גדול שניזון ממי הגשמים. המים נוקזו מהגג על ידי מרזב לתוך הבאר. זכור לי שהמים היו טובים לשתייה ובקיץ היו באים מהמעברה השכנה עם דליים והיו שואבים מים. המחסן- מקלט היה מוגן על ידי שקי חול ושימש לשמירת חפצים, מקום למשחקים ובזמן מלחמות כמקלט. בזמן מלחמת ששת הימים היו במקלט ההורים, דודה חנה, ורחל עם ענת. בחצר היה עץ של שסק ועץ של זיתים שקיימים עד היום. החורף של שנת 1949/50 היה קשה במיוחד. השלג נערם לגובה רם ונמשך הרבה זמן. זו הייתה תקופת הצנע, חלוקת המזון הייתה על פי הנפשות בבית ופנקס תלושים. זכור לי שהיינו הולכים למכולת היחידה בשכונה ומקבלים מצרכי מזון בסיסיים כמו: לחם, קמח, תפוחי אדמה, אבקת חלב, מרגרינה ונפט. את הבית היינו מחממים עם פתילייה ומתכרבלים בתוך שמיכות.

הזוית האישית

יואב: הייתה לי חוויה אישית חשובה שבה למדתי דברים על סבתא שלי שלא ידעתי. למדתי על התקופה של פעם על הקשיים שהיו, ההתמודדות בתור עולה חדש במדינה חדשה. אני רוצה לאחל לסבתא שלי בריאות שמחה, נחת, והנאה מדור ההמשך. אוהב אותך סבתא.