מאגר סיפורי מורשת

יצחק יעקב נולד בהודו ב1933.יצחק נולד לרחל וזבולון, בעיר צפונית לבומביי (מומבאי של היום), בהודו

במקום היו שתי משפחות , לאחת היו שני בנים ולשנייה שתי בנות.  הזמן עבר. ושני האחיות התחתנו עם שני האחים.

בשנת 1933 יצחק נולד לרחל וזבולון (אחות אחת מצמד האחיות ואח אחד מצמד האחים).

שתי המשפחות היו אמידות וגרו בשני בתים פרטיים צמודים אחד לשני, יצחק ומשפחתו, ליד בית דודו ותשעת ילדיהם.

יצחק היה הקטן מבין חמשת הילדים שנולדנו לרחל וזבולון, וכל הילדים (האחים ובני הדודים) היו בני גילאים דומים וגדלו יחד כמו אחים.

הפרש הגילאים בין יצחק לאחיו הגדול בובי (צדקאל בעברית) היה עשר שנים, ואילו הפרש השנים, מאחיו השני משה, היה שנתיים. הם נולדו אחד אחרי השני, כך שיצחק ומשה, התקוטטו לעיתים קרובות, וכל פעם שיצחק היה בוכה לאחר מריבה, אחיו הגדול (בובי) שכבר עבד והיה לו כסף, היה מגניב לו פרוטה או סוכריה לנחמו.

יצחק חיבב בעלי חיים ולפעמים הוא ושניים מבני דודיו, היו גונבים מאימם מעט גרגירי חיטה, כדי לעלות לגג ולהאכיל יונים.

סבא מספר שבהודו לא היה גן, והוא היה בבית עם אמו ,עד שהגיע לגיל בית הספר. שם היה נהוג להיכנס לכיתה, לפי רמת הידע שלך, ולא לפי גילך, או השנתון. כך שבכל כיתה למדו ילדים בני גילאים שונים. הוא למד בבית ספר נוצרי, ומכיוון שהיה יהודי, נוסף לכל המקצועות שלמד, למד את המקצוע "Morale Science" (חינוך ערכי), בימי ראשון כשהילדים הנוצרים היו הולכים להתפלל בכנסייה. למרות הבדל הדתות הוא מעולם לא חווה גזענות ואמר "יהודים וערבים חיו שם כמו אחים".

באותם הזמנים כשתלמיד לא התנהג יפה ,או קיבל ציונים לא טובים, המורה היה מכה את הילד במקל, מול כל הכיתה. יצחק שהתקשה במתמטיקה היה מקבל מכות לעיתים קרובות. בבית בתור בן זקונים היה שובב לא קטן, וכשהיה מתנהג בשובבות היה מקבל מכות מאביו.

אביו ודודו הקפידו על משמעת, הם לא הרשו לילדים להסתובב ביום, בחברת ילדים אחרים (פרט לאחים ובני הדודים) ולא היו מרשים שיאכלו אוכל משווקים ברחוב, מכיוון שאין לדעת מה המזון מכיל ואיך הכינו אותו.

במקום בו גדל לא היה מקובל שההורים יתנו כסף לילדים. אך אימו, שאהבה אותו עד מאוד, החביאה מדי פעם גרוש כדי להביא לו , וסבו היה האדם היחיד שחגג לו ולאחיו ימי הולדת. כשאביו היה מגיע הביתה, כולם היו צריכים לתת לו כבוד ותפקידו של יצחק היה לצחצח את נעליו.

יצחק אהב לשמוע סיפורים על שדים, באותו אזור הייתה אגדה על דבר הנקרא "בוט" (שד) והיו סיפורים על שדים, שהיו עושים דברים מסתוריים, ומזיזים דברים. לדוגמה, כל לילה מחדש מיטתו של אדם הסתובבה, או סיפור על אדם שהלך ברחוב, ופתאום אדם אחר היה מדבר איתו ונעלם.

בגיל חמש עשרה, עזב את בית הספר, משום שהוא ומשפחתו עברו לבומביי שם נשארו שנתיים. במהלך תקופה זו, שתי אחיותיו התחתנו ונשארו שם.

הוריו של יצחק ושלושת בניהם עלו לישראל בשנת 1950. הם עלו לישראל בטיסה שבמהלכה התבצעה עצירה בשרג'ה, שם הוגש להם בשר גמל שאותו לא אכלו, כמובן. את כל העולים היו מביאים ל"שער העלייה" לבדיקת בריאות ומשם שלחו אותם לקיבוץ שפיים. כיום יצחק אלמן ויש לו שבעה נכדים.

הזווית האישית

אביב – התוכנית הייתה מדהימה. חוויתי ולמדתי דברים חדשים מעניינים ומסקרנים. שמחתי לבלות עם סבי זמן איכות ולשמוע את סיפורי מנקודת המבט שלו ולשמוע אילו חוויות עוצמתיות חווה. יצחק, שמח לספר את סיפור החיים שלו ולצחוק על העבר בחיוך רחב ובצחוק שאין כמותו. אנחנו מאחלים אחד לשנייה את כל הטוב שבעולם ושתמיד נהיה מוקפים באושר ואהבה, צחוק ושמחה.