מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מעשה בכלבלב שחזר לבעליו

סבתא עליזה ונכדתה אדל יראל
במפגש קשר רב דורי
יום אחד הוא נעלם. הסתובבתי כמו סהרורית ברחובות רמת גן.

סבתא עליזה מספרת:

שמי עליזה (ליזט) בלחסן סבתא של אדל  (אימא של אביה) נשואה לאבנר סבא של אדל יראל בלחסן.

יש לנו ארבעה ילדים: שלושה בנים ובת ו-עשרים ואחד נכדים ב"ה. אבא של אדל הוא הבן השני מבין הארבעה. אליו אני קשורה באופן מיוחד.

על ילדותי

נולדתי לאמי חנה ז"ל ולאבי מכלוף ז"ל פרץ נולדתי בשנת 1955 בישראל בעיר יפו.

הייתי הילדה השמינית במשפחה בין תשעה אחים. עם אחות אחת מתוך כולם יש לי את הקשר הכי קרוב, שמה כרמלה. עם שאר האחים אין לי קשר. אימא שלי נפטרה כשהייתי בת ארבע. רק בתקופה האחרונה גיליתי שזה קרה כשהייתי בגיל ארבע, עד היום אמרו לי שזה קרה כשהייתי בת שנה. (לפי התמונות אני מאוד דומה לאמי) ומאז גדלתי בפנימייה.

אני ואחותי כרמלה

תמונה 1

הייתה לי חברה מאוד טובה, איתה עברתי חוויות טובות ופחות. היינו מאוד קשורות ומחוברות. זכור לי, שעברתי  חוויה מאוד עצובה, בגיל שבע או שמונה לערך, חברותי  עשו עליי חרם, האירוע היה מאוד לא נעים, ומחזה זה ליווה אותי הרבה בחיי. המשחקים שאהבתי לשחק בילדותי היו: חמש אבנים, שבע אבנים, קלאס וגומי. לאחר מכן בתקופת התיכון עברתי למשפחה אומנת. שם חייתי עד שהתחתנתי.

על הקמת משפחתי

בגיל 16 הכרתי את בעלי אבנר שיחי', הכרנו באוטובוס, סבא אבנר התלהב מעייניי. לאחר שנתיים התחתנו. כשהייתי בת 19 נולד בני הבכור. בהמשך חיי עבדתי בגני ילדים כמטפלת.  כיום אני מטפלת באנשים עם מוגבלויות, זו עבודה מאוד מאתגרת, בעלת סיפוק ומימוש עצמי, אני אוהבת מאוד את עבודתי ונהנית מכל רגע.

ולסוף אשתף בסיפור משמח מחיי כילדה:

כשהייתי בת 9 גדלתי במוסד עם אחותי כרמלה, בחצר המוסד היו חתולים, שטיפלתי בהם במסירות וגם שיחקתי איתם בזמני החופשי. ביום בהיר אחד, הגיע סטודנט שעזר לילדים בפעילויות שונות. והביא לאחותי כרמלה כלבלב קטן, מכיוון שהוא  ידע שאני אוהבת מאוד חיות, הם רצו להפתיע אותי. כרמלה לקחה אותי, כיסתה את עייני וביקשה ממני להושיט ידיים. ברגע שהושטתי את ידיי, הרגשתי מן פרווה נעימה ותיארתי לעצמי שזה כלב או חתול. הורדתי את הכיסוי מעייניי ומה גדולה הייתה שמחתי, כשראיתי שבידיי יושב לו כלבלב קטן וחמוד וטיפלתי בו במסירות רבה.

יום אחד הוא נעלם. הסתובבתי כמו סהרורית ברחובות רמת גן. בדרך פגשתי את בן כיתתה של אחותי כרמלה, ראיתי אותו עם הכלבלב שלי… הסברתי לו שהכלבלב שייך לי, אך הוא סירב להחזיר לי אותו. מיהרתי  לספר לאחותי כרמלה, שמצאתי את האבדה אצל חבר כיתתה, אבל החבר מסרב להשיב לו אותו, כמובן, שהיא דאגה מיד להשיב לי את הכלבלב הנחמד, הייתי מאושרת!! מאז קיבלתי חדר, שבו היו לי ציפורים, פרפרי משי, חתולים וכמובן הכלבלב הקטן.

זה האירוע המשמח שזכור לי מילדותי.

תמונה 2

הזוית האישית

אדל: תודה לך סבתא עליזה, ששיתפת אותי בסיפור חייך המיוחד, אני מאחלת לך הרבה שנים של בריאות ונחת.

מילון

משפחת אומנה או משפחה אומנת
היא משפחה המקבלת לחזקתה ילד כסידור זמני לתקופה מסוימת, מתוך מטרה לתרום להתפתחותו הגופנית, הרגשית והחינוכית. סידור האומנה נמשך עד להגיעו של הילד לגיל 18, או עד להעברתו לסידור חוץ-ביתי אחר, או עד לחזרתו של הילד להוריו הביולוגיים או עד להעברתו לאימוץ.

ציטוטים

”ב"ה זכיתי להקים משפחה ולרוות נחת מילדיי ומנכדיי המקסימים.“

הקשר הרב דורי