מאגר סיפורי מורשת

שמי כרמלה אוקס לבית משפחת מנשה לארץ הגעתי בשנת 1951 יחד עם הורי נסים ולאה ז"ל.

 

הגענו לארץ במטוס למקום שנקרא "שער עלייה" ומשם הועברנו לצפת משפחתי גרה בצפת באוהל על הר כנען. החורף היה קר מאוד שם ואבא לא מצא עבודה והוא נאלץ לעבוד בעבודות מזדמנות כמו סבלות. בקיץ החום היה בלתי נסבל באוהל והיו הרבה עקרבים. אבא סיפר לי שמאוד דאגו שלא אעקץ על ידי עקרב יום אחד הוא לקח מקל ועליו הוא שיפד 7 עקרבים ואיתם לאחראים על שכונת האוהלים ודרש לעזוב את צפת וכך הגענו לצריף בנתניה.גם מצבו של סבי מצד אבא היה קשה וזאת  לאחר שנשלח לעבוד ביערות בגליל לילה אחד קר ומושלג נשכחה כל הקבוצה ביער ורגלו של סבי קפאה עד הבוקר הוא הועבר לבית חולים  "פוריה" בטבריה שם נאלצו לקטוע רגל אחת אך  בטעות כרתו את רגלו הבריאה ואז כמובן נכרתה גם הרגל החולה הקפואה וסבא נשאר נכה על כסא גלגלים

 

אני זוכרת שכאשר ביקרתי אצלו בצריף פחדתי ממנו מאוד כילדה קטנה לא הבנתי מדוע רגליו של סבא תלויות על הקיר. כמובן שאלה היו רגליים התותבות שהפחידו אותי מאוד ואף פעם לא יכולתי לגשת לסבא שרצה מאוד לחבק אותי היו בדיעבד אני מאוד מצטערת שלא הבנתי. הפספורט שאיתו הגעתי לארץ הפספורט עם תמונתי.

 

תמונת הורי בפספורט (על הפספורט מודבקים בולים עם תמונת המלך פייסל שהיה בן 18 במולכו )

 

רשימת מוצרים שהמשפחה קיבלה בימי הצנע

 

מעברת העולים, שנקראה "בית עולים", הייתה מעברת צריפים שבמקומה נבנתה במשך השנים השכונה הדתית קריית צאנז ובית חולים לניאדו. אני הגעתי כילדה בת שנתיים בשנת 1952 וזאת אחרי שגרתי במשך שנה בצפת. בשכונה הזאת גרו אנשים מארצות המזרח בעיקר, שהגיעו לארץ עם קום המדינה. בשכונה גרו אנשים מלוב, מתימן, והרבה אנשים שהגיעו בעלייה מעירק. אנחנו גרנו בצריף שהיה בו חלון קטן ודלת. הוא היה מאוד חשוך ולכן הדלת והחלון היו פתוחים גם ביום וגם בלילה להוציא את לילות החורף הגשומים. את הצריף חילקו לחדרים בעזרת שמיכות של הסוכנות וחבלים וכך נשמרה פרטיות מינימלית. בפינה ליד הדלת הייתה פתיליה שהיא בעצם הייתה המטבח.

 

מים זורמים לא היו באמצע השכונה היה ברז אחד ששימש את כולם אני זוכרת שתמיד היה תור של אמהות לרחיצת הכלים גם השירותים היו משותפים לכולם והיו במבנה עץ קטן ומרוחק מעט מהשכונה כמובן שאסלה לא הייתה אלה בור באדמה כמו שהיה פעם בבסיסי צה"ל. הרחוב הראשי היה שביל עפר רחב ומשני צידיו היו הצריפים ליד כל צריף היה שולחן עץ פשוט ולידו ישבו על ארגזים מעץ כל ערב ושוחחו על עיניני היום כמו מי מצא עבודה ומי לא.

 

לילדים הקטנים לא היו משחקים וכל היום שיחקנו עם אבנים קרשים וחול וכלי בית שקיבלנו מאמא אני זוכרת שלי היה דלי אמייל בצבע כחול לבן וכן פטיש ופלייר שבהם שחקתי ואותם קיבלתי מאבא שהיה נגר בעירק משפחתי הגיעה מעירק בעלייה הגדולה בשנת 1951 ואני הייתי הבת היחידה בהתחלה משפחתי גרה בצפת באוהל על הר כנען.

 

החורף היה קר מאוד שם ואבא לא מצא עבודה והוא נאלץ לעבוד בעבודות מזדמנות כמו סבלות. בקיץ החום היה בלתי נסבל באוהל והיו הרבה עקרבים.הימים ההם היו ימי צנע במדינה והעולים החדשים נאלצו לעמוד במשך שעות ארוכות בתור לקבלת מצרכי מזון ומצרכים כמו צמר גפן סבון וכו' . המצרכים נתנו במשורה ולא תמיד הספיקו דודה אחת סיפרה לי שהיתה בהריון מתקדם ועמדה במשך שעות בתור ובסוף קיבלה מלפפון אחד ועגבנייה אחת ומרוב תסכול ועיפות פרצה בבכי השליכה את המלפפון והעגבנייה על הרצפה והלכה הביתה בידיים ריקות .

 

לאמי היתה בת דודה בשם מדלן והתמזל מזלה והיא מצאה עבודה במסעדה בצפת היא הייתה לוקחת מהמסעדה חופן אורז עוטפת אותו בעיתון ומחביאה בחזייה ומביאה לאימי שתבשל את האורז עבורי. אבא סיפר לי שמאוד דאגו שלא אעקץ על ידי עקרב יום אחד הוא לקח מקל ועליו הוא שיפד 7 עקרבים ואיתם הלך לאחראים על שכונת האוהלים ודרש לעזוב את צפת וכך הגענו לצריף בנתניה.

 

בכיתה א הייתה לי חברה בשם מירי מינץ שגרה במבנה ענק שנקרא ברקה והוא דמה להנגר המבנה היה על הצוק בירידה לים מול מלון גלי צאנז היום למשפחת מינץ היה בית קפה על הצוק שהיה חצי מהמבנה והחצי השני שימש אותם למגורים שם שיחקתי בכל הזמן שהיה לי יותר מאוחר כשהייתי בכיתה ג שיחקתי במבנה של "מצפה הים" במבנה הזה גרה חברתי הטובה לבנה כהן עם משפחתה האזור שבו היה המבנה נקרא אז הקיבוץ ורק כשגדלתי קישרתי בין הבניין ובין השם הסתבר לי שלשם הגיעו אנשי קיבוץ יד מרדכי כשפינו אותם במלחמת העצמאות ומכאן השם קיבוץ בתוך הבית באמצע החדר היה תמיד פרוס שטיח ועליו שולחן עץ כבד פעם אחת כאשר אני ולבנה הינו לבד בבית הזזנו את השולחן והשטיח ולעינינו נגלתה דלת ברזל כבדה הרמנו את הדלת וראינו שם פיר עמוק עם סולם ברזל הסתבר לנו אחרי שנים שבתוך הפיר הסתתרו אנשים ובלילות עלו לגג כדי לאותת לאניות המעפילים שהגיעו לחוף נתניה כילדה לא היו לי משחקים ולא קיבלתי מתנות כמו רוב הילדים אז לכן זכור לי במיוחד בן דודתה של אמי סמי נקש ז"ל שקנה לי ילקוט בצבע חום וסנדלים לבנים לכבוד הכניסה לכיתה א' .

 

הטיולים שלי בשבתות בבוקר עם דודי היו לפרדסים שעל אדמותיהם נמצאת היום שכונת פרדס הגדוד באמצע הפרדסים היה מבנה בין שתי קומות והיום הוא נקרא בית הבאר בפרדסים אכלנו תפוזים וקלמנטינות בשנת 1956 התחילו לבנות את השכונה החסידית קריית צאנז ואז גם החלו לכרות את הפרדסים. אני זוכרת היטב את היום שבו הייתה חנוכת השכונה הרבה חסידים הגיעו ופצחו בשירה ובריקוד וזו הייתה הפעם הראשונה חסידים והם היו מאוד מוזרים בתלבושתם השחורה ובפאותיהם. תחילת השכונה החסידית היוותה  את סופה של מעברת הצריפים שגרנו בה .

 

שנת 1956 הייתה השנה שבה פרצה מלחמת קדש במלחמה זו נפל דודי עמרם במבואות העיר רפיח הוא היה בן 18 בנופלו. זכור לי ביקורו של ראש עירית נתניה מר עובד בן עמי אצל סבתא בצריף הוא הציע לסבתי בית מגורים מאבן בעיר אך היא סירבה. היא סירבה גם לקבל קצבה ממשרד הביטחון בטענה שבנה יצא למלחמה מרצונו והיא אינה מוכנה "למכור" את דמו . לי לא ידוע על עוד אם שכולה אצילת נפש כזו .

 

זכור לי יום אחד שחזרתי מבית הספר עם דודתי נורית שתינו לבשנו מכנסי ספורט וכשעברנו ליד אחד הבתים של השכונה הדתית שפכו עלינו פח מלא אשפה מהקומה השנייה מאז  ועד היום למדתי לכבד התנהלות שונה ולכבד את רצון האחר ולהופיע בלבוש מתאים לסביבה שבה אני נמצאת .ממעברת בית עולים העבירו אותנו לאט לאט לשכונת עין התכלת  לבתים דו משפחתיים עם חצר שם ביליתי את ילדותי ונערותי.

 

הייתה לי ילדות נהדרת מלאת חיים ושמחה עם אחיי ובני דודי הרבים רוב היום שיחקנו בחוץ ונכנסנו הביתה רק עם חושך ברחוב השקט בעין התכלת היה פנס שסביבו התאספו כל ילדי השכונה אחר הצהריים ושיחקו עד שירד החושך קבוצה אחת שיחקת בגולות אחת בקלאס אחת בחמש אבנים אחת במחניים במשחק המחניים היה כדור קרוע שעטפנו בסמרטוט וקשרנו בחוטים ואיתו שיחקנו בכל שבת בצהריים שיחקנו סימני דרך משחקים שמאוד אהבתי היו ארבע תחנות איסוף של עטיפות מסטיק שעליהם היו תמונות של מכוניות ואותם החלפנו אחד עם השני היה לנו משחק פקקים שאליהם הכנסנו קרטונים של קופסאות של סיגריות אותם גירדנו על הכביש וכך נוצרה צורת מטבע וזה שימש אותנו כמשחקים כמו כן שיחקנו מוטרס עם מקלות מטאטא ומשחק שנקרא תוקע הינו מסמנים עיגול גדול על חול רטוב "סוחבים" סכין מהמטבח וכל אחד בתורו היה תוקע את הסכין באדמה ומסמן פלח אדמה קלפי חוץ ומי שזכה בחלק הגדול ביותר ניצח כמו כן זכורים לי משחקי הכדורגל עם דודי מאחורי המועדון במגרש המשחקים שהיה שדה מוזנח של חולות. אספנו עטיפות של מרגרינה "גולדבנד" שעליהם הייתה תמונה של עיר בירה באחת ממדינות העולם וכן הסבר מקיף על המדינה וכך למדנו גם על העולם . כמו כן אספנו ניירות זהב של סוכריות וקרמבו גזרנו מעיתונים צבעונים תמונות של פרות וירקות והינו מתחלפים בהם . אני אהבתי לייבש פרחי שדה והייתי מתחלפת עם חברותי. ובערב הינו יוצאים עם ההורים "לגן המלך" שליד קולנוע אסתר לשעבר או יושבים לאכול פלאפל  ולשתות גזוז בבית קפה בכיכר ציון במרכז רחוב הרצל בימי שמש היינו יושבים אצל סבתא בחצר ומכינים "ברד" דודי היה מוציא גיגית גדולה לחצר וממלא אותה בקרח ובמרכזה שמנו קופסת פח מלאה במים ופטל וכל אחד בתורו היה מסובב את הקופסה ימינה ושמאלה עד שהפטל היה קופא והופך לברד  

 

החגים בנתניה

בשנות ה-60 זכור לי חג הפורים ברחובות העיר היתה שמחה גדולה כולם היו מחופשים בתחפושות תוצרת בית רחוב שער הגיא והאזור של קולנוע שרון דאז המו אדם שרקדו ושרו זכורה לי במיוחד קבוצה של גברים שהיו מתחפשים לנשים ועושים שמח ברחוב וכל שנה הייתי מחכה ליום זה .גם יום העצמאות נחגג ברחוב הרצל  ובגן המלך כולם יצאו  לרחוב השמחה והריקודים יצאו מהלב לא כמו היום שכולם מחכים לשמוע קודם מי האומן שמופיע בכיכר .

כמו כן אני זוכרת את ההופעות של קרקס מדרנו שהיה מגיע כל שנה לנתניה ומתמקם במקום שבו נמצאת התחנה המרכזית של האוטובוסים היום . הקרקס היה עורך תהלוכה ברחוב הרצל עם כל הלהטוטנים הפילים ,הנמרים ואריות שהיו בכלובים וכל תושבי נתניה היו מגיעים לצפות בהם.

החגים במשפחתי

בשכונת עין התכלת שאליה הגענו מהצריפים במעברה גרה כל המשפחה המורחבת  של אמי ,סבתא ,דודים,דודות ובני דודים וכן דודתה של אמי רוזה נקש ז"ל עם ילדיה . את כל החגים חגגנו יחד כשמזג האוויר היה נעים ישבו כולם בחוץ בחגים בתקופה יותר קרירה חגגנו בצפיפות ובשמחה גדולה בבית סבתא ג‘ורג'יה ז"ל במיוחד זכורים לי ליל הסדר שעל פי מנהג יהודי עירק היו קושרים את האפיקומן עם מטפחת ראש לגב הילדים הלכנו לישון עם זה בלילה והילד שהמבוגרים לא הצליחו להוריד לו את האפיקומן עד הבוקר נחשב למוצא האפיקומן .

לט"ו בשבט חיכיתי בקוצר רוח כי אז הינו עורכים סדר ט"ו בשבט כהילכתו ואוכלים פרות יבשים שאז היו יקרי המציאות לא כמו היום שיש פרות יבשים כל השנה. הפרות שנשארו מהסדר היו נארזים בשקיות נילון וכל ילד היה מקבל שקית ואוכל מהפרות במשך ימים .

בבית הספר שבעין התכלת למדתי עד כיתה ד ומכיתה ד עד ח למדו כל ילדי עין התכלת בכפר אביחיל . בבית ספר אביחיל הפרידו בנינו לבין ילדי הכפר והם למדו בכיתה נפרדת ואנחנו בכיתה אחרת אני הרגשתי בפעם הראשונה את משמעות המילה הפליה. למרות שאנחנו ילדי המעברות וילדי העלייה מפולין הינו תלמידים טובים ולא נפלנו בדבר מילדי הכפר חוץ אולי מהמצב הכלכלי הטוב יותר שלהם  בסיום כיתה ח יצאתי לעבוד כדי לעזור להורי בשיפור המצב הכלכלי עבדתי ביום בחנות המשביר לצרכן שהייתה ממוקמת ברחוב בהרצל ומעליה שכן בנק הפועלים שבמלחמת ששת הימים ב-1967 נפגע מהפצצת מטוס עיראקי שהצליח לחדור לישראל ולהגיע עד נתניה את המטוס ראיתי בבוקר כשחלף מעל בית הורי הוא טס כל כך נמוך שעד היום זכורים לי פניו של הטייס.  בשנת 1970 נשאתי ועברתי לגור למשך שלוש שנים ברמת גן שם נולדה ביתי הבכורה רחל בשנת 1973 בעלי משה ואני חזרנו לגור בנתניה כאן נולדו שני בני נסים ונעם ואני התחלתי לעבוד בעירית נתניה בשנת 1983 . משנת 1995 אני משמשת בתור אם בית בבית ספר "נעמי שמר" שנקרא פעם בית הספר "בן גוריון" ובעקבות האיחוד עם בית ספר יהודה הנשיא שונה שמו לנעמי שמר.

הרדיו נקנה ע"י אבי כשהייתי בערך בת 9, השמחה הייתה גדולה בבית. ההורים שלי שמעו בו שירים בערבית פריד אל אטרש, עבד אל וואהב ואנחנו הילדים הקשבנו לתסכיתים בעברית בשעות הערב. בשבת אחה"צ היה מצעד הפזמונים הלועזי מתחנת רמאלה שבירדן ומכיוון שהורי שמרו שבת ואסרו להדליק את הרדיו הייתי מדליקה בהחבא ובשקט שאף אחד לא ישמע את קולו ושוכבת על הרצפה בין המיטה וארונית הרדיו כדי שלא יראו אותי לידו. מאד אהבתי לשמוע אז את הזמר העולה אדמו שר בצרפתית את השיר "טומב לה נאז'" ולא אכפת היה לי להתגלות שומעת רדיו ולהיענש. הרדיו נשמר ע"י אימי לאה ז"ל במשך שנים רבות כשהוא עטוף בשמיכת פוך בארון והיום הוא נמצא בביתי וקיבל מקום של כבוד בסלון.

 העשרה

אתר היסטורי מצפה הים – נתניה"מצפה הים" – חוף הים של עין התכלת, בו ישבו גרעיני ההתיישבות של השומר הצעיר יד מרדכי ושובל. מייסדי קיבוץ "מצפה הים" נמנו עם שני גרעיני התיישבות של תנועת השומר הצעיר. הראשון היה "קיבוץ בין גלילי א', ב' וג' " שחבריו עלו מגליציה ונאחזו במקום ב- 10.8.1936 אליהם הצטרף גרעין "השרון" (ינואר 1938) אשר חבריו עלו מפולין.

קיבוץ "מצפה הים" קיבל 16 דונם מאדמות קק"ל. תחילה התגוררו החברים באוהלים וכחדר אוכל שימש בית אריזה נטוש באחד הפרדסים. העבודה היחידה שהצליחו לקבל בראשית דרכם היה בקטיף התפוזים והם הקציבו שניים או שלושה גרושים ליום לכלכלה והשתדלו לחסוך מפיהם כדי לרכוש ציוד, בהמות עבודה וזבלים.

על המצוק הצופה אל הים התפתח קיבוץ "מצפה הים", המצב הכלכלי השתפר, החברים עבדו בעבודות חוץ ובענפי המשק שפותחו במקום. בין שאר ענפי המשק החליטו חברי הקיבוץ לפתח את ענף הדיג כשבסיס היציאה לסירות הדיג היה חוף הקיבוץ, אליו הגיעו גם ספינות המעפילים".

תשע"ה

מדריכה יישובית איילת שחק