מאגר סיפורי מורשת

שמי אבלין חכם ואני רוצה לספר לכם על עצמי 

לפני העלייה לארץ

בשנת 1948 כאשר דוד בן גוריון ראש הממשלה הראשון הכריז על הקמת המדינה הייתה התרגשות עצומה שלכל היהודים בעירק. כולם חגגו את יום העצמאות בשמחה רבה אבל בסתר מפני שפחדנו מהערבים. כאשר השלטונות אפשרו לעלות לארץ היהודים שמחו מאוד למרות שהיו צריכים לוותר על כל הרכוש שהיה להם ולצאת מעירק עם מעט בגדים ללא כסף וללא תכשיטים.

 העליה לארץ

כך עלינו והגענו למחנה עולים. גרנו באוהל וזה היה מאוד קשה. משפחה שלמה בתוך אוהל בלי שום תנאים:בקיץ חום אימים ובחורף קר, גשם ורוחות חזקות, הכול היה קשה.

אחרי חצי שנה בערך קבלנו צריף באותה מעברה שהיא בית-ליד שנמצאת בין נתניה לכפר יונה.לא היה קל בעירק אבי שהיה סוחר אמיד ואמי הייתה גבירה ואנחנו ילדים מפונקים, היינו צריכים להתמודד עם המצב הקשה.

אבי התחיל לעבוד בעבודת דחק, אמי טפלה בילדים ובבית, ואנחנו הילדים התחלנו ללמוד בבית הספר, היינו משפחה מגובשת וציונית בת שמונה נפשות, אחרי כמה שנים התחלנו לעבוד בחופש הגדול בחקלאותלעזור לעצמינו.

בית ליד מחנה העולים

בינתיים עברנו לגור בבית משלנו, ואנחנו הילדים כל אחד שסיים לימודים התגייס לצבא ובסיום השירות בחראת דרכו. אני יצאתי לעבודה , ואחיי הגדולים המשכו ללמוד אחד בטכניון, אחד באוניברסיטת תל-אביב,וכך המשכו כל אחד והבחירה שלו.

אני נשאתי בשנת 1962 ונולדו לי שלושה ילדים נהדרים תודה לאל.

אני פה בזכות נכדתי הקטנה והמקסימה יובל חכם,

ומאוד נהנית לבוא לבית-הספר וללמוד יחד עם נכדתי היקרה, ועם המורות הנהדרות שעושות הכול באהבה ובאורה נהדרת כדי שהפרויקט הזה יצליח, והמפגש עם כל הסבים והסבתות שמשתתפים הוא כל כך נחמדוחברותי.

תודה רבה על הכול