מאגר סיפורי מורשת

סבא יצחק מספר לנכדו את סיפורו:

שמי יצחק ניסן נולדתי בשנת 1940 בעיר כירכוכ שבצפון עירק. כירכוכ היא עיר הבירה של המחוז. הכורדים והטורקמנים העיראקים רואים בה עיר בירתם מבחינה תרבותית, היא מכונה בשם "בירת התרבות של עיראק".

גדלתי במשפחה של 7 ילדים. אני הבן הבכור להורי: שמעון ז"ל וטפחה ז"ל. והאח הגדול של נורית, אברהם, רבקה, חיים, זמירה (מרים), ויחזקאל.

בילדותי למדתי בבית הספר היסודי בעירק, עד היותי בגיל 11. בעקבות המצב הקשה ששרר אז בעירק החליטו הוריי לעלות לארץ ישראל. עלינו לארץ בשנת 1951 במסגרת העלייה הגדולה של יהודי עירק, שנקראה בשם "מבצע עזרא ונחמיה".

בעקבות ההכרזה על הקמת מדינת ישראל בשנת 1948 גברה השנאה בעירק ליהודים. והשלטונות אסרו את יציאתם של היהודים מארצם. מדינת ישראל ניהלה מגעים עם השלטונות העיראקיים לקבלת היתר להעלאת יהודי עיראק. רק בשנת 1950 הסכימה ממשלת עיראק לאשר את יציאתם וזאת  בתוך פרק זמן מוגבל ובתנאי שיוותרו על אזרחותם ועל רכושם. הוריי הותירו את כל רכושם בעירק והגיעו לישראל ללא כל רכוש.

כשהגענו לארץ שיכנו אותנו במעברה, שנקראה אשקלון. לאחר שנים המעברה הפכה לעיר יפה ומתפתחת. בילדותי אהבתי לעזור בבית, והשקעתי המון בעבודות גינון. הוריי היו אנשים מאוד פשוטים, שדאגו לטפח אותנו ככל יכולתם. אני לא זוכר את ילדותי בעירק, אבל ניהלנו בית דתי, ואימא דאגה תמיד לכולם.

את רעייתי, ז"ל, הכרתי דרך חברים טובים, וזה היה האירוע הכי מאושר בחיי. נישאתי בתאריך 18/2/64 ב"בית העם" באשקלון.

הזוית האישית

יצחק ניסן: היום ב"ה, אני סבא ל – 21 נכדים וסבא רבא לנין אחד כ"י.