מעירק למגדל העמק
מלכה חידו מספרת על התנאים בשער העליה ובמעברת עדשים
ארץ מולדתי היא עירק. עליתי
לישראל בשנת 1951 יחד עם ההורים שלי. רצינו להגיע לארץ. אחותי, שלא רצתה לעלות
לישראל, נשארה בעירק.
נסענו מארבייל, עיר מולדתי, עד בגדד ברכבת. משם
טסנו במטוס לישראל. כשנחתנו בישראל, לקח אותנו אוטו מסע היישר לשער העלייה. שהינו
בשער העליה במשך חודש. בשער העליה לא היו בתים. ישנו בתוך אוהלים, כאילו האוהל הוא
ביתנו. גם אוכל לא היה בשפע והיינו היינו צריכים לחכות בתור לקבלת האוכל. התנאים
שם היו מאד קשים.
משער העלייה העבירו אותנו למעברת עדשים. חיינו בטבע
וגם שם התנאים היו קשיים מאוד. לא הצלחנו לחיות בתנאים האלה, עד שבשנת 1953
עברנו ממעברת עדשים למגדל העמק. בהתחלה, כשעוד לא היו בתים, גרנו בצריף שוודי
ולא היו שם שירותים. פעם בחודש קיבלנו תלושים בהם קנינו אוכל. אנחנו היינו משפחה
עם כמה נפשות זה היה מאוד קשה להסתדר בהקצאת האוכל שקבלנו. היינו צריכים לעמוד בתור
לקבל את המצרכים שהוקצו לנו: רבע קילו בשר ואורז לכל משפחה.
מילון
עירקמדינה במזרח התיכון בדרום מערב אסיה. בצפון היא גובלת עם טורקיה, במערב בסוריה ובירדן, בדרום עם ערב הסעודית וכווית, ובמזרח עם איראן.
ציטוטים
”משער העלייה העבירו אותנו למעברת עדשים. חיינו בטבע והתנאים היו קשיי מאוד.“