מאגר סיפורי מורשת

מהעיר שהרבן אל מעברת קסטינה

שמי מזל, נולדתי בעירק בשנת 1949, בעיר שהרבן. אבי היה סוחר בדים ומצבנו הכלכלי היה טוב. היהודים והערבים היו ביחסים טובים עד מלחמת העצמאות של מדינת ישראל. ובעקבות המלחמה והקמת מדינת ישראל היחסים הידרדרו והיו בלתי נסבלים. הרצון של היהודים לעלות לארץ התחזק והשלטונות אפשרו ליהודים לעלות לארץ. כך המשפחה שלי עלתה לארץ ישראל, בשנת 1951, ישר למעברת קסטינה. גרנו שנתיים באוהל והמצב הכלכלי היה קשה מאד. לא הייתה עבודה ולא הייתה פרנסה והתנאים באוהל היו קשים. היה חורף קשה מאד באותה שנה, והיו צריכים לפנות את הילדים למושבים בסביבה. אבי חילק נפט, והמעט שהשתכר, היה צריך לפרנס משפחה גדולה. בארץ היה משטר של צנע, נתנו לכל משפחה תלושים שבעזרתם היה אפשר לקנות אוכל, ביגוד והנעלה. בגיל 4 הלכתי לגן, בגן שיחקתי בצעצועים שלא היו לי בבית וגם אכלנו שם.

בית ספר "האחים" בקרית מלאכי

למדתי עד כיתה ח' בבית ספר "האחים" בקרית מלאכי. המחנך משה, שהטביע את חותמו עליי היה גידם, אבל נכותו לא הגבילה את פעילותו. ממשה למדנו שמגבלה גופנית לא בהכרח תשפיע על פועלו של האדם. זכורה לי אישיותו המקסימה וידענותו הרבה במקצועות שונים. משה תרם לגיבוש חברתי של הכיתה והיה מעורב בכל בעיה שהייתה, אהבנו מאד את הלמידה איתו. בהפסקות היינו משחקים בנים ובנות יחד: מחניים, קלאס, גולות וכו'… מאוד אהבתי את שיעורי טבע (כיום מדעים) . המקצוע סיקרן אותי מאד והניסויים שהמורה עשה בכיתה עניינו אותי. כיתות הלימוד לא היו ממוזגות ולכן סבלנו מחום בקיץ ומקור בחורף. אחרי שעות הלימודים לא היו לנו חוגים, שיחקנו בשכונה ועזרנו להורים במשק הבית ובעבודה.

רוכלים בשכונה

אחד הדברים שהיו אז ואינם היום הם רוכלים למיניהם. בבוקר עבר בשכונה מוכר החלב שכולם חיכו לו לארוחת הבוקר. בצהריים הופיע מוכר הקרח. מקררים לא היו, קנינו גוש קרח, שמנו בארגז לשם קירור. כנ"ל עברו מוכרי האבטיחים והסברס. מוכר בדים שהיה נושא על גבו חבילה גדולה של בדים והיינו מחכים לו בשמחה ובהתרגשות כדי לבחור בד לשמלה.

לאחר סיום בית הספר היסודי, עברתי לתיכון כי לא היה תיכון בקריית מלאכי. היו בבית הספר שתי מגמות: מעשית ועיונית. אני למדתי במגמה העיונית. אחרי התיכון עבדתי עם אחי במשרד ביטוח ובמקביל השתתפתי בקורס קוסמטיקה. בגיל 21 התחתנתי, ועברנו לגור במושה ערוגות. בנינו בית, נטענו נטעים והקמנו משפחה. נולדו לנו 4 ילדים: ענב, דלית, גיל ודנה, היום כולם נשואים עם ילדים. אנחנו ממשיכים באחזקת המשק עד היום.

ה"מסבחה"

המסבחה היא מחרוזת תפילה מוסלמית. המסבחה המקורית עשויה מ-99 חרוזים המסמלים את שמותיו של אללה המוזכרים בקוראן. למסבחה הלא מקורית יש 33 חרוזים. בשתיהן מפרידה דסקית בין כל 11 חרוזים המכונה שהד (עד)

מקור השורש מסבחה ס.ב.ח בערבית הדומה לשורש ש.ב.ח בעברית ומשמעותו דברי שבח הניתנים לאל.

היא מסייעת למוסלמי המאמין לבצע את מצוות השבח והלל: אמירת כל שמותיו של אללה בזה אחר זה תוך שהוא מעביר את חרוזי המסבחה בין אצבעותיו. המסבחה בקרב היהודים ממדינות ערב שמשה כמשחק לגלגל באצבעות הידיים.

לי יש מסבחה שהייתה של אבי. אבי היה הולך, היה מגלגל את החרוזים בידיו מאחורי גבו. בהזדמנות זו של הקשר הרב דורי אני מעבירה את השרשרת לענבר נכדתי המקסימה, עם הסיפור נלווה.

הזוית האישית

סבתא מזל: אציין בסיפוק רב את החוויה היפה של העברת סיפור ילדותי לנכדתי. הדגשנו את אורח שלנו אז, של מצוקה כלכלים אבל רצון להתקדם וללמוד. הוספנו סיפורים מההורים על ימי העלייה, קשר הקליטה, מעברות, אוהלים וצנע. שמחתי ללמוד במפגשים אלה את  השימוש במחשב. נושאים שברצוני להעביר לדור הבא: מסורת, קשר משפחתי, מאכלים ושמחות. המשפט שאני מעבירה "אין דבר העומד בפני הרצון" לא לוותר על מטרה חשובה בעינייך.

ענבר: "היה לי כיף מאוד עם סבתא שלי, למדתי ממנה המון! הייתה לי חוויה מהנה וכיפית עם סבתוש"