מאגר סיפורי מורשת

שמי עדינה, הסיפור שלי מתחיל בעיראק בעיר בצרה. השם המקורי שלי היה פריאל צפלואי. עכשיו קוראים לי עדינה צפיר. לאחי קוראים אלפרד, אז קראו לו סעיד, היה לי גם אח בשם יוסי אז קראו לו יוסף, יש לי גם אחות בשם רותי אז קראו לה זואה, להוריי קראו עדנה ונאגי. חיינו בבצרה בשכונה בשם עשר, בווילה עם עשרה חדרים, ארבעה משרתים ושתי מנקות. אבי היה סוחר בדים והיה לו משרד עם 12 פקידים ואמי הייתה עקרת בית.

בזמן מלחמת השחרור, כאשר הייתי בת חמש וחצי, היו הגבלות על היהודים, למשל: פיטרו את היהודים שעבדו במשרות חשובות והמשטרה הפסיקה להגן על היהודים. עסקים של יהודים נסגרו, המשרד של אבא שלי נסגר ולכן היינו חייבים לעלות לארץ והכל השתנה. העירקים החליטו שמי שעולה לארץ צריך לאבד את כל הרכוש שלו אז נשארנו בלי כלום חוץ מהכסף שסבא שלי שהעביר לבנק באמריקה. היינו במחנה עולים בשם "שער עלייה" בחיפה, במחנה העולים היו המון אוהלים. נתנו לנו אוהל ולא הכרנו אף אחד, במחנה לא היו מקלחות ושירותים. עד שסבא וסבתא שלי הגיעו, הם סיפרו לנו שהיו להם שתי ווילות בגן יבנה, אז עברנו מהמחנה עולים אל הווילות. כשהגענו לווילות גילינו שהמדינה פרצה את הדלת ושמה עולים אחרים שם, המדינה פינתה אותם לאחר שבוע ועברנו לגור שם. גרנו בווילות חודשיים עד שסבתא שלי התלוננה שלא היה שם מספיק אנשים והיא הרגישה בודדה, אז עברנו לדירה ברמת גן שבה היו שני חדרים גדולים.

סבתא בפורים

איך קיבלתי את השם העברי שלי

בבית ספר יהלום בכיתה א' יום אחד באתי לבית ספר והמורה אמרה לי שבגלל שאנחנו בארץ ישראל השם שלי צריך להיות עברי, היא אמרה לי שמעכשיו קוראים לי עדינה – כך נבחר שמי.

סבתא בבית הספר

החיים בישראל

למדתי יסודי בבית ספר יהלום ברמת גן בכיתה ב', ג' ו-ד'. עבדתי בבית קפה של אבי, בעיקר שטפתי שם כלים, הייתי תלמידה טובה ואימא שלי החליטה שאני יכולה לקפוץ כיתה מכיתה ה' לכיתה ז', המחנכת התנגדה לזה שאני אקפוץ כיתה כי היא הייתה גזענית. היא תמיד התנכלה לי ואף פעם לא האמינה בי. לאחר מכן נרשמתי לתיכון דביר ברמת גן בו למדתי בבוקר בכיתה י', אבל עברתי ללמוד שם בערב בי"א וי"ב כדי לעזור לטפל בבית.

עם משפחתי הגרעינית בילדותי

אימא שלי הייתה חייבת לעבוד בבית קפה של אבי ומתה בפתאומיות, יכול להיות שהיא מתה מצער כי בעיראק היא הייתה כמו נסיכה ופה היא הרגישה כמו משרתת. כשסיימתי את התיכון אבא שלי ברח מהבית עם כל הכסף. לא עשיתי צבא כי אני ומשפחתי היינו דתיים וכי הייתי צריכה לפרנס את הבית. העבודה הראשונה שלי הייתה במפעלי ירושלמי ברמת גן (שכבר לא קיימים) שם נתקלתי באפליה ממנהל החשבונות שלא האמין שלמדתי בתיכון ועמדתי להירשם לאוניברסיטת בר-אילן. אחר כך עבדתי שנים באוניברסיטת תל אביב והקמתי אדמיניסטרטיבית את החוג לסיעוד עם פרופ' רבקה ברגמן. אריה בעלי היה עולה חדש מטורקיה ומהנדס חשמל, הוא היה חבר שלי לשישה חודשים ובחודש השביעי התחתנו. הולדנו שני ילדים: אורי ושי.

עם משפחתי

הזוית האישית

בן: נהניתי מאוד לשמוע את סיפורה של סבתי. העבודה המשותפת על סיפור חייה עזרה לי לשמור איתה קשר. למדתי הרבה דברים שלא ידעתי עליה.

סבתא עדינה: מאוד שמחתי שבן פנה אלי ומסרתי לבן את כל מה שהוא רצה לדעת בשמחה.