מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מעיראק לישראל – החיים הטובים למרות הקשיים

סבא ואני כיום
סבא שלום (באמצע) ואחיו בילדותם
ילדות במעברה

שמי ששון שלום, נולדתי בעיראק בתאריך 5.5.1948 להוריי, אבא נג'י ואמי עליזה, שאף הם נולדו בעיראק. שם התחתנו והקימו משפחה של ארבע נפשות. משפחתי חיה בעיר ארביל בקומונה יהודית סגורה. באפריל 1951 עלינו לארץ במבצע מאורגן מעיראק למעברת עתלית כאשר אני בן שנתיים. לאחר כשלושה חודשים במעברה נשלחנו למעברה בקריית שמונה שהכילה אוהלים ללינה, היו שם ברזיות ומקלחות כלליות משותפות. לאחר כשנה עברנו לצריפין. משם פלשנו לבית ערבי אבל ללא חשמל וללא מים זורמים. לשמחתנו במרחק של כ-600 מטר היה מעיין ומשם לקחנו מים בהם השתמשנו לכביסה. לרחצה השתמשנו במים שחיממנו במדורה. בשנת 1958 עברנו לרחובות לשיכון. זו הייתה בשבילנו קידמה. היה חשמל ומים זורמים בברזים. כל הדירה הייתה חדר וחצי ובגודל של 36 מטר מרובע למשפחה של שש נפשות, כולל סבתי.

כשעלינו ארצה הוריי עסקו במסחר והיה להם דוכן בשר ברחובות. ברוב המקרים הוריי השתדלו לא להחסיר לנו דבר ובעיקר לא אוכל, ככל הניתן. המצב בתקופה ההיא לא היה מזהיר. הקניות נעשו במכולת השכונתית או בשוק. כמעט ולא קנינו בגדים חדשים. העברנו את כל הניתן מאחד לשני. היינו נפגשים עם חברים מתחת לעמוד חשמל בודד שעוד האיר, לא כל העמודים האירו. כל ילדי השכונה היו חברים. שיחקנו שבע אבנים, כדורגל, בול קליעה עם גרעיני משמש, קלאס. מחבואים. עיגול ע"י כבישת שטחים.

בבית הספר קמנו בתחילת שיעור למורה. חשנו כבוד גדול כלפי המורים אך לא יראה, כי הם נתנו לנו אווירה טובה. לעיתים קיבלנו עונשים בהתאם להתנהגותנו. בהתחלה לא הייתה תלבושת אחידה, לאחר מכן ניסו להכניס תלבושת. אחת לשנה יצאנו לטיול למשך יומיים. לנו בבתי ספר באזורים בהם טיילנו: צפת, עכו חיפה או בהתאם למקום הטיול. נסענו באוטובוסים, משאיות ורכבות. כאשר מורים ומתנדבים מלווים ומסייעים לנו, כל הכיתה יצאה. מורה שאני זוכר במיוחד הוא דוד שנתן למעוטי היכולת – שאני ביניהם – הרגשה טובה. אני לא שילמתי עבור הטיול ולא הרגשתי נחות בזכות המורה דוד. בנערותי הייתי בכל התנועות האפשריות. השומר הצעיר, צופים – לכל שהציעו באותה תקופה הלכנו. בזמן זה למדתי בכיתה ו' בבית ספר יסודי. בגיל 13 עברתי לפנימייה חקלאית בכנות בעקבות המצב הכלכלי בבית. משרד הרווחה מימן את שהותי בפנימייה. בכיתה י"א עברתי לבית ספר טכני של חיל האוויר בחיפה. שם רכשתי מקצוע בתחום הלוגיסטי. למרות הקשיים הרבים, חוויתי את תקופת הילדות והנערות כתקופה רגועה עם חלומות ושאיפות להתקדם, ללא רחמים עצמיים.

בשנת 1966 התגייסתי לחיל האוויר. עברתי את כל מסלול הדרגות עד ליציאתי לקורס קצינים 1981. בשנת 1972 הכרתי את בת זוגתי יהודית דרך חברים. התחתנו וגרנו במשך כשנה וחצי בדירה של 24 מ"ר, חמודה וחמה. נולדו לנו שלושה ילדים. כיום כולם נשואים עם ילדים. סה"כ יש לי שבעה נכדים, שיהיו בריאים.

בשנת 1990 השתחררתי בדרגת רב סרן לגמלאות. לאחר 25 שנות שירות עברתי לאזרחות. עבדתי ב"נחושתן מעליות", בשופרסל, סטטיטק ופרשתי לגמלאות בגיל 66. כיום אני פנוי לנכדיי.

לסיכום, חוויתי את הילדות כתקופה רגועה עם חלומות ושאיפות להתקדם ללא רחמים עצמיים. אני חושב שאיליי למד את משמעות הקידמה לעומת חיים בתנאים לא תנאים, ומתוך זה תמיד להעריך את מה שיש לך ולא את מה שחסר לך.

הזוית האישית

סבא: אני מאחל לאיליי הצלחה בכל אשר יפנה, שיהיה ישר ואמין. ושיאהב את עצמו כשם שאני אוהב אותו.

אילי: אני מאוד אוהב את סבא ומאחל לו בריאות. שמחתי לפגוש אותו בכל שבוע ולשמוע את סיפוריו.

מילון

מעברה
מעברה או בשם הרשמי "ישוב קליטה". היו ישובים זמניים אשר התקיימו במדינת ישראל בשנות ה 50 כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה

ציטוטים

”חוויתי את הילדות כתקופה רגועה עם חלומות ושאיפות להתקדם ללא רחמים עצמיים“

הקשר הרב דורי