מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מעברים והסתגלות

אני וסבתי מצולמות באקווריום בירושלים.
סבתי בכיתה א', בבית ספר חב"ד לבנות.
זכרונות ילדות

שמי אהובה מזרחי. ילדותי ונעורי עברו עליי בכמה ישובים, בבתים שונים ובמספר בתי ספר.

נולדתי ברחובות, בבית חולים קפלן, ועד גיל שנה וחצי גרתי במושב פעמי תש"ז שבצפון הנגב. עברתי עם משפחתי ליפו ושם גרתי עד גיל שבע וחצי. המעבר הבא היה לישוב קטן בשם אזור, שם גרתי עד גיל שלוש עשרה.. לאחר מכן, עברתי לאילת. כל מעבר גרם לשינויים איתם הייתי צריכה להתמודד: היה עליי להסתגל לבית הספר, לתלמידים, למורים, והיה עליי למצוא חברים חדשים. התמודדויות אלה עזרו לי בהמשך חיי בכך שלכל מקום חדש שהגעתי הצלחתי להסתגל מהר.

גרתי בכמה בתים, וכולם היו קטנים בגודלם, והכילו חדר אחד עד שלושה חדרים, כך שישנתי רוב שנותיי בחדר אחד יחד עם אחותי ואחי. אני מתגעגעת להיותנו בחדר אחד. שיחקנו יחד, שוחחנו לפני השינה ומדי פעם גם רבנו. ביתנו היה מחולק לשניים, כאשר בצידו השני גרו דודי, דודתי וארבעת ילדיהם, והיינו בקשר מאוד הדוק. הייתי שמחה אם גם כיום הייתי גרה קרוב לבני משפחתי.

כשגרתי ביפו, ביתי היה בית מיוחד שננטש ע"י הערבים ב- 1948. צמוד לבית הייתה חצר פטיו וגן ובו עצי פרי. ליד הבית, בסמטת העפר הצרה עמד בית כנסת, אותו בנה אבי. חברותי ואני נהגנו לבלות בחצר בית הכנסת בשבתות ובחגים. בסמטה אחרת עמדה מכולת שאליה נשלחתי לפעמים לערוך קניות. בהיותי ביפו, למדתי בגן ילדים שנה אחת בלבד. הגן עמד על ראש גבעה קטנה והלכתי אליו לבדי בכל בוקר. לגננת קראו שושנה ואהבתי אותה מאוד. בגן היו מעט מאוד צעצועים, ביניהם: בובה אחת, כדור אחד והרבה גרוטאות.

עליתי לכיתה א' בבית ספר דתי לבנות שנקרא חב"ד. לבית הספר הלכתי לבושה בחצאית ארוכה, ובחורף הקר לבשתי מכנסיים מתחת לחצאית. תלמידה שלא התנהגה כראוי הוענשה במכות, אבל אני הייתי תלמידה טובה, שקטה וצייתנית ולכן לא הוענשתי אף פעם.

כשגרתי באזור ניצב ביתנו בגן רחב ידיים, שגודלו שני דונם והיה בו מגוון גדול מאוד של עצי פרי וירקות. כמו כן, גידלנו בעלי חיים: חתולים, יונים, תרנגולות וכבש. עליי הוטלה האחריות להאכיל את בעלי החיים ולטפל בהם, ואהבתי מאוד לעשות זאת. הייתי קשורה בעיקר לכבש שהיה הולך אחרי לבית הספר או למכולת. זיכרונות אלה, הקשורים בטיפול בבעלי חיים ובטיפוח הגינה מעוררים בי געגועים לתקופה זו.

בילדותי, הוריי לא קנו לי צעצועים ומשחקים בשל המצב הכלכלי הקשה, אבל בהיותי בת שש, אמי תפרה לי בובת בד אותה אהבתי מאוד. איני זוכרת לאן היא נעלמה. חפץ נוסף שאהבתי היה קלמר עשוי מעץ ומעוטר בפרחים ובתוכו עיפרון, מחק ומעט צבעים. קלמר זה ליווה אותי לאורך כל שנותיי בבית הספר היסודי. את כיתות ב' עד ה' למדתי בבית ספר ממלכתי דתי על שם הרב מימון. עד סוף כיתה ה' לא למדתי כלל אנגלית, היות ולא הייתה לנו מורה לאנגלית בבית הספר. שנאתי את שיעורי חשבון ותמיד חששתי שהמורה אידית תזמין אותי אל הלוח לפתור תרגיל.

כיתות ו' ו- ז' למדתי בבית ספר חילוני בשם "השבעה". אהבתי את הטקסים בימי שישי ובחגים. כמו כן אהבתי את שיעורי חקלאות, שבמהלכם עבדנו בגן ירק ואף הבאתי לאמי ירקות טריים. המורה לחקלאות סמך עליי מאוד והטיל עליי אחריות לטפל בחלקה שהקיפה את האנדרטה לזכר שבעת הלוחמים, שנפלו תוך כדי הגנה על שיירת המכוניות שעלתה לירושלים הנצורה.

בשעות שלאחר סיום הלימודים, אחרי שהכנתי את שיעורי הבית, אני וחברי שיחקנו במשחקים רבים ומהנים: חמש אבנים, ארבעה מקלות, תופסת, מחבואים, עמודו, המלך אמר, גולות, גוגואים, גומי קפיצה, סבתא סורגת, קפיצה על חבל, קלאס ועוד. לעיתים יצאנו לחפש הרפתקאות בשטחים הרחבים שהקיפו את ביתי. לדוגמה: אני זוכרת שבאחד מימי החורף, בהיותי בת 11, הלכתי עם קבוצת חברים לנחל איילון (קראנו לו ואדי מוסררה). כשעמדתי על גדת הנחל החלקתי וכמעט נסחפתי עם הזרם החזק. למזלי נאחזתי בשיח והצלחתי לצאת מהגדה הבוצית. אהבתי מאוד לצייר והשתתפתי באופן קבוע בוועדת הקישוט הכיתתית. בנוסף, אהבתי לעבוד בגינה: ניכשתי עשבים שוטים, עדרתי את האדמה, שתלתי וזרעתי, השקתי וגזמתי. אפילו יצרתי פינת קקטוסים נחמדה שנחשבה לפינה שלי, וכולם התפעלו ממנה. אהבתי להקשיב לרדיו, לתוכנית הילדים "לאם ולילד", למצעדי הפזמונים העברי והלועזי, ובחופשות הסכימו הורי שאקשיב גם לתסכית המתח "פול טמפל".

יתרה מכך, אהבתי את החגים ובעיקר התרגשתי לקראת חג פורים. אבי הכין עבורי תחפושות יפות ואחת מהן זיכתה אותי בפרס הראשון בתחרות תחפושות בבית הספר. באותה שנה התחפשתי יחד עם בת דודתי לשני המרגלים יהושוע בן נון וכלב בן יפונה. לבשנו בגד עשוי מסדין, נעלנו סנדלים, ועמדנו זו אחר זו כשבנינו, על כתפינו מוט עץ, שממנו משתלשל אשכול גדול במיוחד של "ענבים", העשויים מבלונים.

בילדותי אהבתי לשיר שירים שלמדתי בבית הספר. זכורים לי שירים רבים וביניהם: שיר הסביונים, שיר לבוקר טוב, שיר הרקפת, שיר היקינתון ועוד שירי חגים רבים. את השירים האלה נהגתי לשיר לילדיי ואחר כך לנכדותיי. אהבתי את בנות הדודה שלי והיה לי קשר קרוב במיוחד עם אחת מהן הצעירה ממני בשנה. המעבר לאילת היה לי קשה בעיקר בגלל המרחק ביני לבינה. במשך חודשים רבים התכתבנו ושלחנו מכתב זו לזו מדי יום ביומו.

את כיתה ח' למדתי באילת בבית ספר ממלכתי א'. האירוע המשמעותי ביותר משנה זו היה הטיול השנתי בן חמשת הימים לחצי האי סיני (בשנת 1968). היה זה טיול מעניין ביותר שבמהלכו ביקרנו במקומות שידועים מספר התנ"ך. החיבור בין מקומות אלה לסיפורי התנ"ך היה מרתק בעיני. בתיכון למדתי בבית ספר גולדווטר שהיה בית הספר התיכון היחידי באילת. למדתי במגמה ספרותית, אהבתי שפות (אנגלית וצרפתית) ונהניתי מחיי חברה תוססים: מסיבות ימי שישי, תנועת נוער, קולנוע ושחייה בים עם חברים.

זיכרונות הילדות והנעורים שלי מעוררים אצלי געגוע רב לכל מה שהיה: לתקופה, למשחקים, לחברים, למשפחה המורחבת ובעיקר לסגנון החיים הפשוט והצנוע.

הזוית האישית

יעל- היה לי מאוד כיף לעבוד יחד עם סבתי, למדתי הרבה דברים חדשים עליה והתעניינתי מאוד. למדתי על התקופה בה היא חיה – תקופה שונה מאוד מימינו. ראיתי שאני והיא גדלנו בצורה אחרת לגמרי והתפלאתי על המחסור שהיה לה ולאנשים שחיו בתקופה ההיא. לעומת זאת, ישנם משחקים ששיחקו גם בתקופה של סבתי ומשחקים אותם גם כיום.

 

אהובה- נהניתי מאוד מהתהליך של העבודה במסגרת הקשר הרב דורי: נהניתי מהקרבה ליעל, נכדתי, בפרט בתקופת הקורונה שבה נאלצנו לקיים ריחוק. הנושא הכללי – געגוע מדבר אליי מאוד, היות וגם בחיי היומיום אני נזכרת באירועי העבר וכעת התאפשר לי לדבר עליהם בפירוט עם יעל. מצאו חן בעיני ההנחיות והשאלות, ונראה שהושקעה מחשבה רבה בפרויקט כולו.

מילון

התוכנית לאם ולילד
"התוכנית לאם ולילד" או בשמה היותר מאוחר "לַבָּת, לַבֵּן, וּלְמִי שמִּתְעַנְיֵן" הייתה תוכנית רדיו יומית ששודרה ברשת א' של קול ישראל בשנות השישים, השבעים והשמונים, משעה 2:10 בצהריים. קודם לכן נקראה התוכנית "פינת הילד".(ויקיפדיה)

חב"ד
חסידות חב"ד ליובאוויטש היא חצר חסידית, ממשיכתה של שושלת חב"ד שנוסדה על ידי רבי שניאור זלמן מלאדי בשלהי המאה ה-18 במזרח אירופה.(ויקיפדיה)

ציטוטים

”זיכרונות הילדות והנעורים שלי מעוררים אצלי געגוע רב לכל מה שהיה: לתקופה, למשחקים, לחברים, למשפחה המורחבת ובעיקר לסגנון החיים הפשוט והצנוע.“

”כשגרתי ביפו, ביתי היה בית מיוחד שננטש ע"י הערבים ב- 1948. צמוד לבית הייתה חצר פטיו וגן ובו עצי פרי. ליד הבית, בסמטת העפר הצרה עמד בית כנסת, אותו בנה אבי.“

הקשר הרב דורי