מאגר סיפורי מורשת

אנו, שגיא גורג, אסף קיטנר ויאיר טל, תלמידי כיתה י' 6 בבית הספר רמון דרכא בגדרה, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי תיעדנו את סיפור חייו של יעקב טל (סבא של יאיר טל).

יעקב נולד באיראן, בסראנדט בשנת 1946. הייתה לו ילדות לא קלה, בשנת 1950 כאשר היה בן ארבע עלה לארץ עם משפחתו וגר במעברה אשר קלטה עולים רבים. כאשר הגיעו אנשים רבים למעברה העבירו את כולם לראש פינה לגור בצריפים. באותה תקופה היה ממש קשה, בחורף היה ממש קר ואנשים רבים איבדו את בתיהם (אוהלים וצריפים). יעקב היה בן ארבע באותה התקופה. לאחר שנה עברו לגור  בצפת, בהר כנען (שיכון 151).

יעקב דיבר פרסית וארמית. הוא למד בבית הספר הממלכתי דתי. אחרי בר המצווה שלו הם עברו לגור עם המשפחה בחולון. יעקב למד בבית ספר "תיכון ערב", ואחר כך התגייס לצבא, לחיל הנדסה קרבית, הוא היה מפקד כיתה. בנוסף, עבר קורס חבלנים והיה חבלן מוסמך.

אחרי שיעקב השתחרר מהצבא הייתה תקופת המיתון בשנת 1996. לא הייתה אז עבודה וחבר של יעקב הציע לו להתגייס למשטרה. הוא ניגש למבחנים והתקבל למשטרה. אחרי קורס של חצי שנה הוא חזר ליחידה שהיא הנפה הדרומית ביפו. הוא היה חבלן, באותה תקופה היו שולחים מעטפות נפץ. באחד המקרים הגיעה מעטפת נפץ והתפוצצה למפקד של יעקב מעטפה כזו ביד, הוא היה פצוע קשה. התחנה היתה בין תחנות המשטרה הראשונות בתל אביב והיו שם רוב העבריינים הגדולים של אותה תקופה.

יעקב היה שוטר מקוף בתחנה המרכזית. כל יום שישי בערב ברחוב הרצל, העבריינים היו משתוללים עם רכבים גנובים בזמן שהשוטרים רודפים אחריהם. זה היה מאוד נפוץ ואפילו היה על זה סרט: "השוטר אזולאי". זו הייתה תקופה מאוד קשה ומתאגרת עם פיגועים, זכור ליעקב שבאחד המקרים כשנסע עם צוות בילוש ברחוב דיזנגוף, אחרי חצי דקה התפוצץ מחבל. במקום היו מספר של הרוגים ופצועים, יעקב והצוות שלו נתנו מענה לכולם והגישו להם עזרה. גם במקרים נוספים יעקב היה נוכח. בהמשך שמו מחסומים נגד העבריינים והמחבלים.

באחד המחסומים הוא פגש את אשתו שהייתה חיילת שק"ם ומאז שנת 1971 הם נשואים, יש להם ארבעה ילדים ו- 12 נכדים, ביניהם יאיר טל שהוא הנכד השותף בתיעוד סיפור זה.

באותה תקופה בשנת 1970, אפילו מעט לפני, הייתה יחידה מובחרת שקראו לה המדור המרכזי ששכנה בדיזינגוף 221. היא הייתה יחידת בילוש שטיפלה אך ורק בפשיעה הקשה והאלימה. הם חיפשו שוטרים ברמה שיעזרו ליחידה. יעקב עזב את הנפה הדרומית והצטרף ליחידה הבולשת המדור המרכזי שהיום קוראים לה ימ"ר, יחידה מרכזית. יעקב השתתף בהרבה תיקים במשטרה, הוא בחר להתמקד בעסקי הזנות ומקרי האונס, ליחידה קראו ימ"ר תל אביב ויעקב עבד במחלק סמים ומוסר. המחלק הזה מנה שמונה איש, התפקיד שלהם חלש על כל מחוז תל אביב. הם היו צריכים לתת מענה לכל התיקים הקשורים למחלקה שלהם: הם היו מקבלים תיק על בית קזינו/בית בושת, הם היו הולכים וחוקרים את המקור, יוצאים לשטח ואוספים מידע מהשטח.

זכור ליעקב מקרה אחד בהרצליה. היה קזינו בוילה, מוקף חומה בגובה של שלושה מטר פלוס, עם כלבים ושומרים ודלת מפלדה. העבודה של יעקב הייתה להתחפש לאורח של הקזינו ולהיכנס אליו. יעקב התחפש, הלך לשומר והצליח להיכנס. השומר לא זכר שיעקב בכלל עצר אותו שלושה חודשים קודם. כשיעקב נכנס הוא ראה כארבעים-חמישים איש מהמרים. יעקב אזר אומץ, שלף אקדח ואמר לכולם לא לזוז, שהוא משטרה, והורה לכולם להיכנס ואז עצרו את כולם. המקרה הזה היה מאוד מפורסם מאד והזמינו את הצוות של יעקב לתוכנית אירוח לספר על המקרה.

בתקופה שיעקב והצוות התחילו לעבוד על המעצרים של מכוני העיסוי (בית בושת), הם לא קיבלו את היחס המתאים כי המשטרה העדיפה להתמקד במקרים אחרים. מאחר ובארץ אסור שיהיו בתי קזינו אז משתתפי הקזינו היו במחתרת. יעקב הכיר אנשים בעלי מעמד עם מכונית. המהמרים הפסידו בית, עבודה ואת כל מה שהיה להם רק בגלל ההימורים האלה.

יעקב סיפר על מקרה נוסף כשהיה בחו"ל, הוא נכנס לבית קזינו בו הוא ראה אנשים מהמרים בסכומי עתק של 20 אלף דולר ואפילו יותר. יעקב פגש את אחד המהמרים שתפס והכיר מהעבר. העבריין היה ברווח של 80 אלף דולר, יעקב אמר לו: "לך תהנה עם המשפחה". הבחור לא הקשיב ליעקב ויעקב הלך לישון. בבוקר הוא קם וראה את הבחור ובני משפחתו שסיפרו ליעקב שהוא הפסיד לא רק את כל ה- 80 אלף דולר אלא עוד 40 אלף דולר. לטענת יעקב זו הבעיה של הנרקומנים, השיכורים, קלפנים ומהמרים מכורים – הם לא יודעים מתי לעצור ולהפסיק!

עוד מחוויותיו של יעקב באותה התקופה: היה מקרה אחד של אנס, "האנס המנומס", הוא ביצע למעלה ל 20 מקרי אונס (הוא נקרא כך מכיוון שכשהיה מסיים את הפשע, הוא היה מטפל ודואג לקורבן). יעקב והצוות שלו במשך חצי שנה רדפו אחריו, כל לילה עשו לו מארבים, אך ללא הצלחה. יעקב הוא זה שלבסוף תפס את האנס, היה למשטרה את המידע, הזמן, המקום ואת הדרך בה האנס פעל. הוא הצליח לברוח מידיהם שלוש פעמים, עד שפעם אחת יעקב קלט אותו בחורשה, והשוטרים התנפלו עליו ותפסו אותו בשעת מעשה.

היו להם תיקים מאוד חשובים, האופנובנק, שביצע מעל 20 תיקים של שוד – הוא היה שודד מאוד חכם, הוא ידע איפה להיות ומה לעשות, אך לבסוף הצליחו לעצור אותו.

באותה תקופה היו מביאים כמויות גדולות של סמים, פעם אחת תפסו בנתב"ג אדם עם שתי מזוודות מלאות בסמים. תפסו אותו וחקרו אותו לאורך כל הלילה אך לא מצאו את הסמים במזוודה שהביא איתו. יעקב ישב וחשב מה לעשות באותו לילה. הוא בדק את המזוודה שוב, והחליט לפרק את המזוודה ומצא שיש במזוודה תחתית כפולה ובתוכה מצא חמישה ק"ג של הרואין. האדם שתפסו נשבר והתחיל לדבר ועצרו את כל הכנופיה שהזמינה את הסמים. באותו לילה הייתה שמחה גדולה כי הבינו בזכות יעקב את שיטת הברחת הסמים לישראל.

יעקב עבד שנים רבות בשטח ושנתיים לפני יציאה לגימלאות הוקמה יחידה ששמרה על עדי מדינה. יעקב, עם עוד שלושה שוטרים, פיקד על היחידה. היו לו שני עדי מדינה, הוא עם עוד כמה שוטרים שמרו על העדים ומדי פעם הוציאו אותם מהמעצר כדי להתאוורר ולפגוש את המשפחות (זה היה ההסכם בין המשטרה לעדי מדינה). עזרו להם גם עם כסף ועוד. לפעמים הם היו מקבלים זהות שונה וטסים לחו"ל לגור עם המשפחה.

היה מקרה בו עד מדינה שהועבר לחו"ל לצורך ביטחונו, בזבז את כל הכסף שלו על סמים ועבריינות (כי עבריין נשאר עבריין). לא נשאר לו כסף, לכן הוא חזר לארץ, זו היתה טעות כי בארץ יש לו אויבים. שנתיים אחרי שיעקב סיים את תפקידו הוא שמע שחיסלו את עד המדינה הזה. זה מאוד ציער אותו כי הוא היה אב לארבעה ילדים ונשוי. ערב אחד הוא ישב בבית וירו בו לנגד עיני ילדיו. זה מראה שהפשע עדיין קיים.

המשפחה של יעקב

המשפחה של יעקב הייתה מאוד מגובשת, הוא הכיר את אישתו אילנה בזמן ששירתה בצבא והוא במשטרה. באחד הימים הם עבדו יחד והקימו מחסום וכך בעצם הם הכירו. אחרי היכרות של שנה אילנה השתחררה מהצבא ובדיוק באותה תקופה הם התחתנו.

יעקב ואשתו אילנה

נולדו להם ארבעה ילדים: שרית, צחי, חני ועינת. כל אחד יותר מוצלח מהשני.

יעקב עם ארבעת ילדיו

יעקה ואילנה גרו בחולון. לאחר מכן הם קיבלו דירה מהמשטרה ביפו ברחוב שבטי ישראל. באותה תקופה המשטרה עזרה לזוגות צעירים ובזכות עזרה זו הם לא שילמו שכירות ובכך הם יכלו לחסוך. לאחר שנתיים הם קנו דירה בעצמם בחולון. זו הייתה דירת שלושה חדרים ואחרי שנולד להם הילד השלישי הם החליטו שהגיע הזמן לקנות דירה חדשה ויותר גדולה כי הילדים ישנו ביחד במיטת שתי קומות. לאחר כעשר שנים, הם קנו דירה גדולה ברחוב בן גוריון. שם נולדה להם הילדה הרביעית ובת הזקונים. המשפחה הייתה נוהגת כל יום שישי להיפגש עם חברים לעשות בערב שבת ארוחה וקידוש. לפעמים גם מסיבות. בנוסף, בימי חול היו עושים על האש ונפגשים לטייל.

יעקב עם כל הילדים והנכדים שלו

היה להם בבית שולחן סנוקר ופינג פונג והם היו נפגשים אצלם בבית לשחק. באותה תקופה אילנה, אישתו של יעקב, עבדה בבנק לאומי. כל שבת הם היו יוצאים דרך הבנק לצעדה והילדים מאוד אהבו לצעוד בשדות ובפרדסים ובכך הם הכירו כמעט את כל הארץ כי כל שבת טיילו במקום אחר בארץ: בדרום, בצפון ובמרכז. הם היו עם החברים שלהם כמעט בכל העולם, טיולים בספארי, שיט, בתאילנד, פיליפינים ועוד הרבה מקומות.

אילנה היתה מאוד מעורבת בחיים של הילדים שלהם והילדים סיפרו להם הכל ושיתפו ונעזרו בהם. הם יכלו לדבר איתם על הכל. מצד שני, יעקב היה פחות מעורב בגלל העבודה. הוא עבד יום ולילה כך שרוב החינוך והגידול של הילדים היה מוטל על אילנה. הפיצוי של יעקב היה השבתות וסופי השבוע כשיעקב לא היה עובד והם היו יחד כל המשפחה, מבלים ונהנים.

באותה תקופה רוב בני הזוג הכירו אחד את השני בעבודה. אצל יעקב זה היה במשטרה. הם היו מאוד קלילים ואהבו לקנות ביחד דברים בסופר יותר מאשר ללכת למסעדות. הם אהבו לעשות על האש ביחד, טיילו המון במצודות ורוב החוויות שלהם היו בחיק הטבע.

יעקב, הבן שלו צחי והחתנים שלו מיקי וחן

יעקב מאוד מתגעגע למשטרה מאותה תקופה, לצוות, לחברים ולהרגשת הסיפוק שהוא עוזר לציבור. בנוסף, לטיולים עם הילדים כשהם היו קטנים.

 הילדים של יעקב, צחי, שרית וחני

הזוית האישית

יעקב: נהניתי לספר את הסיפור שלי, לשתף אותו לאנשים חדשים וגם למי ששמע אותו כבר, לספר על העבר, להעלות זכרונות רבים טובים מכל החיים ואני שמח שהשתתפתי בתכנית הזו.

יאיר: הפגישות היו מעניינות ביותר, למדנו על העבר, נפתחנו לדברים חדשים ומעניינים.

אסף: העבודה הייתה מאוד מעניינת ומעשירה, היה ממש כיף לשמוע את הסיפורים המעניינים של יעקב, לתשאל אותו ולהעביר איתו שעה בשבוע. אני רוצה לאחל לנו עוד הרבה שנים של שמחה ובריאות.

שגיא: לפי דעתי עבודת התיעוד הייתה ממש מרתקת, יעקב לימד אותנו על חיו בצבא ולמדתי יותר ממנו, היה לי כיף לשמוע אותו וללמוד על עברו.