מסע העלייה של סבתא רבקה
סבתא שורדת את השואה ועולה לישראל
סבתי נולדה בפולין בשנת 1925 ב-22 ל-אוקטובר, בעיירה קטנה ושמה קוזין.
סבתי הייתה דור רביעי למשפחתה שחיה ושהתה באותו מקום.
בני משפחתה היו שומרי מסורת אדוקים. למרות מצבם הכלכלי העגום הם חלמו
לעלות לארץ ביום מן הימים.
כבר מגיל 5 סבתי התחילה ללמוד עברית. היא הלכה למורים פרטיים אחרי בית
הספר ולמדה עם 3-4 ילדים
נוספים את המקצועות הבאים: דקדוק, עברית, היסטוריה יהודית, תנ"ך וציונות. סבתי נמשכה לציור. מאז
ומעולם אהבה לצייר. עד היום כל בנותיה (אימי
ושתי דודותיי) אוהבות ויודעות לצייר יפה. אבל אז לא היו
דפים מיוחדים לציור ובביתה הציור לא היה בסדר עדיפויות
ראשון אז מה עשתה סבתא ?
היא ציירה על קופסאות נעליים.
בתמונה: ציור של אימי,
בבית ספרה הפולני בו למדה, הייתה מורה קפדנית ורצינית לציור. המורה שלה הבחינה
מיד בכישרונה
והזמינה אותה לביתה לעיתים קרובות כדי שתצייר אצלה. הביקורים היו
מאורע חשוב ומרגש בשבילה למרות
שהייתה זו
רק מורתה. כמו כן היא גם ספקה לה דפים חלקים וצבעים לציור !
החתולה מיצי איינשטיין
סבתי אהבה
חתולים. הייתה לה חתולה ושמה היה מיצי. וכמו שכתוב בכותרת היא הייתה ממש חכמה.
למה
אני אומר זאת? כיוון שידעה כמו שעון את זמני החליבה. הייתה מגיעה, מחכה עד סוף
החליבה והייתה
מקבלת צלוחית של חלב. וגם הייתה מתכרבלת על הברכיים של סבתי כל פעם
שעשתה שיעורים.
כשסבתי סיימה את כיתה ח' נכנסו הרוסים לפולין עקב
הסכם עם גרמניה. סבתי התחילה ללמוד בתיכון של
הרוסים והתלמידים עברו לשפה הרוסית
ואז שבועיים אחרי שסיימה את הבגרויות הפציצו הגרמנים את כל
פולין. חלק קלטו שקורה
משהו וברחו אבל סבתי נשארה בפולין.המלחמה המשיכה, והגרמנים הוציאו צו לגטו
שבו סבתי שהתה, צו חיסול.
משפחתה והיא ברחו לילה לפני מועד החיסול, לשדות, והתחבאו מתחת לתחנת הקמח
שלהם. עם הזמן,
חברי המשפחה יצאו לחפש אוכל, נתפסו, ומתו. סבתי נשארה לבד אך מצאה מחסה אצל גויה טובת לב
שהסתירה אותה בבור ברפת
שלה. לאחר שהאזור שוחרר מהצבא הנאצי ע"י הצבא הרוסי, סבתי יכלה לצאת
מהבור ולשוטט חופשי. היא קיבלה תרנגולת מתנה מהגויה והלכה למצוא ניצולים אחרים
ממשפחתה ולשקם
את חייה. היא הסתובבה שנתיים בכול רחבי אירופה. היא גם מצאה את בת
אחותה דבורה והעלתה אותה
לארץ.
לאחר זמן מה הסיעו אותם לדרום איטליה, שם שוכנו באוהלים. במשך שבועיים
התקיימו על אוכל יבש
(לחם,ירקות ופירות) ומים. משם עברו לטורינו -עיירה קטנה ליד
הים. ושוכנו בטירה ישנה.
היא ועוד כמה חבר'ה ניהלו
חיי חברה וכלכלה עצמאיים, בעזרת ארגון העלייה והקונגרס הציוני העולמי, והכול
בהסכמת שלטונות איטליה.
באחד הלילות העירו אותם ונאמר להם להתייצב במקום מסוים, בחשאי. מאותו
מקום נלקחו בסירות קטנות ללב ים ושם עלו על האוניה "כתריאל יפה". במשך כ-חודש ימים היטלטלו כ-600
איש על ספינת הדיג, ובינם סבתי. היו
אז ימים של קיץ והחום היה בלתי נסבל. מזונם העיקרי היה צנימים יבשים
וקצת
סרדינים. השירותים היו בלתי נסבלים ועל מקלחת אפשר היה רק לחלום. כשהתקרבו לארץ
נתגלו ע"י
מטוסי המשמר הבריטים. ממולם הופיעה ספינת מלחמה בריטית, ממנה נשמעו הודעות ברמקולים כי הם
לא
יורשו לרדת מהספינה בחופי הארץ ויישלחו למחנות הסגר בקפריסין.
לאחר זמן מה פרץ
מאבק ומשא ומתן לבל יישלחו לקפריסין. במשך ימים עגנה הספינה בנמל חיפה, והתושבים
הביאו להם: מים, אוכל והכי חשוב תקווה שיום אחד יזכו להיכנס לישראל. לאחר כול הסבל, לא הורשו סבתי
והעולים לעלות ארצה,. הם התרכזו בתחתית
האונייה, ולאחר זמן מה כשלא נענו לדרישותיהם הפעילו עליהם
זרקון מים. סבתי חשבה
שהיא עומדת לטבוע במים של הבריטים ועוד ליד חופי ישראל, אחרי כול מה שעברה
בשואה אך לא וויתרה.
ה"קש" הזה היה פצצת עשן…הבריטים זרקו אותה עליהם לאחר
שראו שאינם מוכנים להיכנע לדרישות. גופה
של סבתי שרף כולו, עיניה סונוורו ושרפו
ודמעותיה זלגו ללא הפסקה. היה קשה לה לנשום והיא התעלפה,
מישהו שלף אותה מהמים
והעלה אותה על אלונקה לסיפון אוניית הבריטים. לבסוף הפליגה הספינה למחנה
המעצר
בקפריסין, וסבתי בתוכה.במחנה המעצר סבתא שוכנה על אוהלים לשפת הים, היא ועוד כמה חברות
באותו
אוהל, בתנאים דומים לגטו שבשואה: ביום סבלו מחום ובלילה מקור מחריד. המזון היה דל
וכך התקיימה
במשך חצי שנה עד אשר השתחררה מהמחנה.
סבתי עולה לארץ בשנת 1947
תעודת שחרור מהצבא לרגל חתונה
משוב של אבי התלמיד החונך:
שלום,
קוראים לי אבי גרטנר ואני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי. בפרויקט
זה עבדנו על מיומנויות
מחשב, חקר מידע ועוד. אחד
הדברים המרכזיים בפרויקט זה, שאפשר "לרדת אל שורשיך" ולגלות מה
שלרוב לא ידעת. אם הייתי
יכול הייתי מאפשר כמות בלתי מוגבלת של מילים. למרות זאת הייתי משמר
את כול השאר. מאוד
נהניתי ואני ממליץ לעוד תלמידים לנסות, כי זה יותר מסתם כיף. למדתי
להעריך מידע
ותמונות. למדתי לשלוט במחשב וב-power point. למדתי
להכיר את סבתא שלי ולמדתי שהיא עברה הרבה,
רק כדי להגיע ארצה.
תועד בשנת 2009
מילון
הקונגרס הציוני העולמיהקונגרס הציוני העולמי הוא כינוס פומבי של נציגי היהודים הציוניים ממדינות שונות, המוסד העליון מבחינת חקיקה וקבלת ההחלטות של ההסתדרות הציונית העולמית, מעין "בית מחוקקים" יהודי כלל-עולמי. צירי הקונגרס הם נציגים נבחרים מהקהילות היהודיות בכל העולם, שנבחרים על יד חברי ההסתדרות הציונית על פי מפתח של מפלגות וארגונים שונים. חברי הקונגרס מקיימים דיונים בנושאים העומדים על הפרק, קובעים את התקציב והחוקה, ובוחרים את חברי מוסדות התנועה, כגון ההנהלה הציונית והוועד הפועל הציוני, המופקד על ניהול התנועה הציונית. הקונגרס הציוני העולמי הראשון התכנס בשנת 1897 בבזל, ביוזמתו ובהנהגתו של בנימין זאב הרצל. מאז התכנס הקונגרס מדי שנה-שנתיים, באחת ממדינות אירופה, ודן בעניינים שונים בנוגע לדרכה ופעילותה של התנועה הציונית. לאחר הקמת מדינת ישראל ב-1948 פחתה מאוד השפעתו, והוא מתכנס בירושלים, מדי ארבע שנים.
ציטוטים
”למדתי להכיר את סבתא שלי ולמדתי שהיא עברה הרבה, רק כדי להגיע ארצה.“