מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי סטלה נולדה וגדלה בדמשק שבסוריה. היא עלתה לארץ בשנת 1978. יש לה ארבעה ילדים (אחד מהם נפטר) ובעל בשם אברהם נח. יש לה ארבעה אחים ואחות אחת.

החיים בסוריה

סבתא שלי וסבא שלי הם בני דודים, הם התאהבו אחד בשני והחליטו להתחתן.

סבתא שלי סיפרה שהיא עלתה מסוריה בשנת 1978. עד אז היא ומשפחתה גרו בדמשק בבית גדול ויפה, מרפסת ענקית, נדנדה ומשחקים, ברמת חיים גבוהה. הם גרו מתחת לבית כנסת, וכל יום היו שומעים את התפילות והזמירות של בית הכנסת. מול ביתם גרו ערבים, בשכונה מעורבת של יהודים וערבים יחד והיו ביניהם יחסים של כבוד. הם גרו קרוב לכל המשפחה המורחבת.

רוב הגברים עבדו, לבעלה היה עסק לתפירה שמועסקים בו יהודים בלבד. בדמשק אסרו על יהודים לעבוד בעבודות בשירות המדינה, לכן רובם עבדו בעבודות פיזיות קשות.

מסע העלייה לישראל

היא סיפרה שבשביל כל המשפחה שלה היה חלום להגיע לארץ ישראל, לראות את אחיהם, אחיותיהם ודודיהם הנמצאים בארץ, כולם חיכו בציפיה דרוכה שהחלום להגיע לארץ ישראל יתגשם.

סבתי ומשפחתה החליטו לעלות סוף כל סוף לארץ ישראל. המסע היה קשה. סבתי ארזה לכולם מעט בגדים והם יצאו למסע. ראשית הם הגיעו לתורכיה. היא פחדה, הם היו בסכנה בגלל שהם היו זרים ובאותה תקופה הייתה גזענות כלפי היהודים. סבתי מספרת: "לאחר מכן עלינו למשאית שלקחה אותנו לכפר ערבי נטוש, הגענו לבית של המבריח שקראו לו מוסטפא, הוא גר שם עם משפחתו. היינו שם בפחד שימצאו אותנו.

באמצע הלילה בעלי העיר אותי להמשך המסע, הלכנו במשך הרבה זמן, ולפתע מרחוק ראינו בתים ורחובות ומכוניות ממש כמו עיר. בתי שאלה אותי: "האם הגענו לישראל?" אמרתי לה לא, יש עוד דרך ארוכה.

התארחנו אצל משפחה תורכית בבית יפה עם חצר וגינה גדולה. חיכינו יום שלם לאוטו שיקח אותנו לאיסטנבול והגענו לבית מלון מוזנח. היה אסור לנו לצאת מהחדר. פחדנו. מבריחים הצליחו להחביא אותנו. בעלי היה אחראי על הכול על המצרכים הבסיסים אוכל, מים, בגדים וכו'. זה נמשך חודש ימים, חיינו כמו בכלא." סבתי פחדה ודאגה למשפחתה שנשארה בסוריה.

לאחר ימים רבים הם הגיעו לנמל התעופה של איסטנבול ועלו למטוס. סבתי ומשפחתה מאוד התלהבו שהם רואים מטוס אמיתי, שהם בשמיים בדרך לישראל. במהלך הטיסה הם שרו שירי ארץ ישראל. כשהם ירדו מהמטוס הם נישקו את האדמה. בני הדודים חיכו להם שם, והם היו מאושרים.

הם עברו לגור במרכז קליטה בכפר חב״ד, הם היו עניים. לאחר מכן הם הלכו למעון עולים. הם הרגישו מושפלים מרמת העוני שהם חוו כאן לעומת רמת החיים שהיתה להם בסוריה.

כיום סבתי היא בת 72. היא וסבי גרים בתל אביב. יש להם שבעה נכדים ושני נינים. סבתא שלי מאוד אוהבת לללכת לחוגי ספורט עם בעלה, במועדון ספורט בשכונה.

סבי וסבתי בחתונה של אחי

הזוית האישית

תהל: מאוד נהניתי לשבת ולהכיר את הסיפור של סבתי. ידעתי שהיא עלתה מסוריה אך לא ידעתי את הסיפור המלא ואת הפחד שהיא חוותה במסע לישראל עם ילדיה – אבי ודודתי ודודי. אני שמחה וגאה בסבתא שלי על המסע שהיא עברה עד לפה, לארץ ישראל, לארץ היהודים. בחרתי בתכנית הקשר הרב דורי כדי לתאר אותה באתר המורשת, כדי שסיפורה יסופר ויוזכר לנצח.