מאגר סיפורי מורשת

ב- 3.9.46 עזבנו את ביתנו ונסענו ליוגוסלביה שם חיכינו חודשיים עד שהרב שפירא דאג לנו לאישורי עליה לספינת המעפילים "כנסת ישראל". "כנסת ישראל" הייתה אוניית מעפילים, מהגדולות שידע מפעל ההעפלה, שיצאה בנובמבר 1946 מנמל באקאר (bakar, כיום בקרואטיה) לחוף הים האדריאטי, יוגוסלביה, כשעל סיפונה 3,400 מעפילים. במהלך ההפלגה נוספו אליה עוד כ-400 נוסעי ספינה קטנה שהתלוותה למסע, אך נאלצה לסיימו עקב תקלות. עם צאתה להפלגה נקראה האנייה "תנועת המרי העברית". האונייה נכנעה לאחר קרב קשה עם הבריטים, ומעפיליה הוגלו למחנות המעצר בקפריסין .

השיט ארך חודש ימים ואנחנו, שלא היינו מורגלים לחיי הנענוע של גלי הים סבלנו מאוד מבחילות והקאות. בסוף דצמבר 1946 הגענו לחופי הארץ. לצערנו התגלינו על ידי הבריטים שכיוונו אותנו לעגון בנמל חיפה. הורדנו מהאוניה ועברנו ריסוס ב ddt– חומר הדברה, התרעמנו מאוד על היחס המבזה ואי הנעימות מהריסוס. עוד לפני שהתאוששנו הועלנו שנית על אוניות בריטיות ונשלחנו למחנה בקפריסין. חודשיים אח"כ נולדה בתנו הבכורה, הניה. הניה נולדה בבית חולים מקומי וקיבלתי את כל התנאים שיולדת צריכה לקבל.

כשהיתה הניה בת חצי שנה קיבלנו את האישור המיוחד לעלות לארץ ישראל- הסרטיפיקט. שוב עלינו על אוניה, שוב סבלנו מהטלטולים והבחילות. הניה הקטנה הייתה מאוד מרוצה מפנינו המעוותות ובכל פעם שהקאנו הייתה בטוחה שזהו חלק ממופע וצחקה בקול מתגלגל. האונייה הביאה אותנו לנמל חיפה והפעם היחס היה יותר אדיב. מהנמל נשלחנו למחנה המעבר עתלית. שהינו בו שבועיים, בצפיפות רבה, עד שנמצא לנו מקום למגורי קבע. אנחנו ביקשנו להתגורר באזור תל אביב אך קיבלנו בית קטן ברחובות.

הגענו אל הבית בתאריך  3.9.1947 בדיוק שנה מהיום בו יצאנו מביתנו ברומניה.