מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בתוניסיה בשנת 1949. מאז, דורות רבים ממשפחתי גרו בתוניסיה מבלי לשאול שאלות על העתיד שלנו. גרנו שם בשלווה והיינו מרוצים מחיינו. אמנם, סבי היה מאוד ציוני והיה בקשר אם הקרן קיימת לישראל- אבל חשבנו שהוא חולם. יתר על כן הוא ניפטר מבלי להכיר את ארץ ישראל.

בשנים אלה, תוניסיה הייתה בשלטון צרפתי והתרבות של רוב היהודים בעיר הייתה צרפתית. בשנת 1956 התחלף השלטון לשלטון ערבי והאווירה התחילה להשתנות (בתוך ילדים אנחנו לא הרגשנו את זה). ביולי 1961 הורינו שלחו אותי ואת אחי הקטן למחנה קיץ בצרפת. בסופו של המחנה הודיעו לנו, ההורים, שאנחנו לא חוזרים לתוניסיה ודודי שהיה גר בצרפת בא לקחת אותנו מהמחנה. נשארנו כמה חודשים אצל דודי בפריז בלי הורינו. בתקופה זו סבלתי המון מפני שלא הספקתי להגיד להתראות לבית שלי, לארץ שלי לחברים שלי ועוד…

סבלתי גם מהמזג אויר ומזה שתמיד היה חשוך, לא הרגשתי בבית ואפילו הצרפתיים הרגישו כאילו היינו זרים. גרתי 35 שנים בצרפת, למדתי שם, התחתנתי שם, עשיתי שם ילדים ואפילו הפכתי להיות סבתא. אך מעולם  לא הרגשתי שם בבית, אפילו שהצלחנו בצרפת והיה לנו בית, חברים, משפחה, ילדים ונכדים. בכל הזדמנות היינו יוצאים לחופשה בארץ ישראל. וכל פעם שהינו צריכים לחזור הביתה (בצרפת) היה לנו מאוד קשה להיפרד מהארץ.

בשנת 1994 ילדינו הבכור, מאיר, עלה לארץ עם אשתו והנכדה הראשונה שלנו שהייתה בת שלושה חודשים. עלייתו גרמה לבעלי ולי להחליט גם לעלות לארץ עם ביתנו הקטנה בת השתים עשרה. הבן השני שלנו שרק התחתן נשאר בצרפת והבטיח לנו לעלות בקרוב לארץ.

ביולי 1995 עלינו לארץ וסוף סוף הגשמתי את חלומו של סבא שלי שרצה כל כך שנעלה לארץ (אחרי יותר מחמישים שנה). סוף סוף אחרי כל כך הרבה שנים הרגשתי בבית.

שלושה דורות – שלוש חתונות

החתונה של הוריי בתוניס 1948

החתונה שלי בפריז

החתונה של הבת שלי בירושלי בשנת 2010 

הדבר היחיד שהיה חסר לנו זה הבן השני שלי שנישאר בצרפת עם משפחתו במשך 18 שנה, עד שבסוף שנת 2013 החליט לעלות לארץ. סוף סוף משפחתנו שלמה בארצנו!

כיום אנו מתגוררים בירושלים, יש לנו 12 נכדים, שלושה מהם בצבא…

מה שאנחנו מייחלים לו עכשיו זה ששאר המשפחה שלנו, האחים שלנו, האחיינים שלנו, הבני דודים ושאר המשפחה, יעלו גם לארץ הנהדרת שלנו.

הזוית האישית

סבתא פלורנס: "נהנתי לספר לנכדתי את סיפור זה כדי שתבין שלגור בארץ זה זכות,חלום היהודים מלפני אלפי שנים".

אווה: "נהנתי ללמוד את סיפורה של סבתא שלי למדתי המון דברים חדשים ולדור שלנו זה הגיוני לגור בארץ אבל להם פעם זה לא היה".