מאגר סיפורי מורשת

סיפורה של אורה טמיר

לאחר  כשנתיים בכפר סבא עברנו לגור באשקלון  על מנת להיות ביחד.

באשקלון ילדתי את בני הבכור רון ז"ל רון שלי היה תינוק מקסים אכלן טוב שמח אבל גם בכיין.

ושוב כעבור מספר חודשים הייתי לבדי כי בעלי עבר לעבוד במפעלי ים המלח בסדום. זה שוב חזר להיות כשהיה בעבר רק שהפעם נשארתי עם תינוק בן מספר חודשים.

נאלצתי לגדל אותו לבד זה לא היה קל כלל, בפרט בהתייחס לעובדה שכולי הייתי בת 21 .

הייתי בעצם ילדה ששיחקה בבובה. ואכן רון היה מעין בובה.  התינוק הזה היה כל עולמי.

הייתי "ברקיע השביעי." לאחר כשלוש שנים באשקלון עברנו לגור בדימונה שוב  על מנת להיות ביחד. הייתה לי תקווה שאכן כך יהיה אבל גם עכשיו הוא נשאר לעבוד בלילות ושוב גידלתי את רון לבד וגם  עכשיו היינו לבד. ובנוסף, התחלתי את ההיריון השני שלי.

קובי שלי נולד כשרון היה בן שנתיים.  גרנו בדירת שני חדרים (זוגות צעירים) והתמודדתי  לבדי עם גידול הילדים אחזקת הבית, בישולים, כביסות (בלי מכונת כביסה) קניות וכד'. החיים לא היו קלים.

הילדים גדלו כמו אחים תאומים.

בדימונה של אז שהייתה קטנה וכל אחד הכיר את השני   הם רכשו להם המון חברים נהנו מאוד  בגן, בבית הספר וגם לאחר מכן בתנועת הנוער.

אני לא עבדתי עד שרון היה בן 5 ואז התחלתי לעבוד כמזכירה  בעיריית  דימונה.

במחלקת הסעד (היום קוראים לזה מחלקה סוציאלית).  לאחר שנתיים עברתי להיות מזכירת הגזברות זה לא היה פשוט בכלל גם לעבוד במשרה  מלאה וגם לטפל בשני הילדים ובמשק הבית.

בהיותי בת עשרים ותשע בערך נולד גם הבן השלישי  ארנון. תינוק יפהפה ונוח. יצאתי לחופשת לידה וחזרתי לעבודה כאשר הוא היה בן 9 חודשים כאשר הייתה לו מטפלת.

הזוית האישית

אלונה ונטע: הסיפורים שלך היו מאוד מעניינים אנחנו מודות ששיתפת אותנו אוהבות אותך אלונה ונטע