מאגר סיפורי מורשת

שמי שלמה זולטי. נולדתי בבית חולים בלינסון וגרתי ברמת גן, הייתי ילד שובב. אדריכל הגנים של רמת גן נתן לנו עצים וקיבלנו בנוסף תרנגולות, גידלנו בחצר את התרנגולות ועצי פרי, אכלנו ומכרנו את התוצרות. הדוגרות היו אצלנו באמבטיה והאפרוחים היו בוקעים באמבטיה ומסתובבים בכל הבית. בחגים היו קונים דגים חיים ושמים אותם באמבטיה, מכיוון שלא היו מקררים היו צריכים לשמור את הדגים חיים עד הבישול (גפילטע פיש).

פעם רמת גן הייתה מאוד קטנה, היו רחובות לא סלולים ומעט מאוד רחובות סלולים וכולם הכירו את כולם (כמו במושב). בילדותי הייתה מלחמת השחרור ואני זוכר איך נשק היה מפוזר בכל מקום. בתור ילד שיחקתי בנשק, עד היום אני זוכר איך אני וחבריי מצאנו סליק בהר הארנבות והתחלנו לזרוק רימונים במורד ההר בהיותינו בני 10. בנוסף, לאחד מחבריי היה רובה אויר ונהגנו לירות בו. למדתי בבית הספר היסודי יהלום ברמת גן ובהמשך באורט סינגלובסקי במגמת חשמל.

 צבא

התגייסתי לצבא במסגרת הנח"ל בשנת 1956 בגרעין של תנועת הצופים ואז התחילה מלחמת 1957. במלחמה כבשו את סיני. קראו לו 'מבצע סיני'. אחרי מבצע סיני בנו את קו הנפט הראשון בישראל מאילת לאשקלון, ואני הלכתי לאבטחה במשך שלושה חודשים. אחר-כך הלכתי לקורס מכי"ם, אחרי קורס מכי"ם הלכתי לקורס סמלי מרגמות והלכתי להדרכה של מרגמות וטירונות. במשך הזמן עליתי גם להר הצופים שבירושלים, הר הצופים היה שטח מפורז (היה מותר להכניס אליו רק משטרה ואסור היה להכניס לשם נשק, מה שהיה שם השאירו) בשליטה ישראלית בתוך השטח הירדני. כל שבועיים הייתה עולה ויורדת שיירה להחלפת חצי מהחיילים בהר הצופים. עלינו להר הצופים במדים של משטרה משום שהוא היה שטח מפורז. עליתי להר הצופים פעמיים במשך השירות שלי בצבא. אחר-כך הלכתי להיאחזות ניצנה (כמו קיבוץ רק של חיילים). השתחררתי בשנת 1959.

שירתי במילואים עד גיל 53, במלחמת יום כיפור צורפתי לפלס"ר שריון בגולן ושירתי במילואים למשך חצי שנה. כאשר חזרתי, זוהר שאל אותי אם מתתי במלחמה. לחמתי במלחמת לבנון ובזמן מלחמת המפרץ הראשונה שירתי ביחידת חילוץ והצלה.

סבא שלמה בצבא

מקום עבודה

אחרי הצבא עבדתי בתור חשמלאי בתעשייה אווירית אבל הייתי הרפתקני ואהבתי את הים ורציתי לטייל בחו"ל, לכן עשיתי קורס של קציני רדיו ובשנת 1965 עליתי על אונייה ושירתי בתור קצין רדיו. הפלגתי ליפן, ארה"ב, איטליה, ספרד, הולנד, בלגיה, אנגליה, קנדה ועוד. בין ההפלגות גם טיילתי בארצות אליהן הפלגתי.

למרות שהחלטתי להיות יורד ים, זה לא מתאים לבעל משפחה, והתחלתי לעבוד בתור מתקין ומתקן גנרטורים ומכונות תעשייה כבדה, עבדתי בתור עצמאי עד גיל 69. בגלל עבודתי נהגתי להגיע מאוחר הביתה באמצע השבוע. אבל בסוף השבוע לא הייתה שבת אחת שלא הייתי לוקח את ילדיי לטיול או לים.

סבא כיום

נישואין

כשירדתי מהים אבי גד ואביה של אתי הגיעו מאותה עיר בפולין והמשפחות הכירו אחת את השנייה. בשנת 1968 התחתנתי עם אתי הבר ובשנת 1970 נולד בני הבכור זוהר. בהמשך הגיעה טל (1972) ולאחר מכן שי (אבא שלי) (1977).

סבא שלמה וסבתא אתי בחתונה

משבר בגיל 69

בגיל 69 לקיתי באירוע מוחי חמור שאיים לדכא את אהבתי לעצמאות אבל לא נכנעתי. למדתי לדבר, לכתוב, לקרוא, ולחשב מהתחלה והשיא היה שהצלחתי להחזיר לעצמי את רישיון הנהיגה ועצמאותי.

חזרתי לאהבתי הישנה – הים והצטרפתי לקבוצת אתגרים, התחלתי להתחרות בשיט מפרשיות וחתירה בקיאקים. השנה הסירה התחרותית שלנו זכתה במקום ראשון בתחרות מפרשיות בגודל סירות מפרש קטנות. בתחילת 2013 פרשתי מעבודתי בהיותי בן 75 וכיום אני נהנה מהפלגות בים, טיולים ונכדים.

תחביבים

בילדותי אהבתי לצלם והיה לי חדר חושך בבית בו הייתי מפתח תמונות. בנוסף אהבתי את הים, הייתה תקופה שהפלגתי על ספינת דייגים ביחד עם בן דודי יורם. עם אבינועם חבר מהילדות הייתי יורד לים עם רובה דיג לדוג דגים, מתאמן בכדור כוח ומשחק במטקות ובהמשך עם ילדיי.

עץ המשפחה

הזוית האישית

עדן: נהניתי מאוד לעשות את העבודה ולהכיר את סבא מסיפורים על חייו שלא הכרתי.

שלמה: הייתה לי זכות לעשות את העבודה יחד עם עדן, מאוד נהנתי לשבת איתה ולספר לה את סיפור חיי.