מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי סלי, נולדתי בדורוחוי שברומניה בשנת 1939.

בשנת 1941 המשטר הרומני, בפקודת הגרמנים, גירש את היהודים למחנה ריכוז בטרנסניסטריה שבאוקראינה. בדרך לשם, הכניסו אותנו לקרונות תובלה צפופים מאד, ורבים נפטרו בדרך. את אבי שלחו למחנה עבודה נפרד, ושנים לא היה לנו קשר אתו. באחד מהימים, הגיע שליח ממחנה העבודה וצילם אותי ואת אמא שלי, כדי שאבא יראה שאנחנו בחיים. תמונה זו שרדה יחד איתי את השואה…

בגטו סבלנו מרעב, קור, מחלות וזיהומים, ללא טיפול רפואי כלשהו…רבים נפטרו ביניהם גם סבא שלי שנפטר ליד ילדיו ונכדיו. אמי עבדה בעבודות קשות שונות, וסחבה גם אותי לכל מקום. משפחה מקומית ראתה את הסבל והרעב שלי כילדה קטנה, לקחה אותי אליהם וטיפלה בי. בסוף המלחמה, הם רצו לאמץ אותי ולא להחזיר אותי לאמי. לאחר מאמצים רבים, אמי הצליחה להחזיר אותי אליה. בסוף שנת 1943, הרוסים שחררו את המחנות, וחזרנו לעיר הולדתי. סוף סוף פגשנו את אבא…

החיים המשיכו – בסביבה שבה נולדתי חיינו הרבה עם המשפחה והסביבה הייתה גם נעימה. היה לנו בית קטן, היה חדר אחד גדול וגם היה לנו מטבחון ובבית הזה גדלתי. היו לי הרבה חברים בתיכון שבו למדתי. הייתי במקהלה, והייתי מקובלת יחסית בכיתה שלי. הייתה משמעת חזקה בכיתה.

התחתנתי בגיל 19. עברנו לגור בבוקרשט עיר הבירה. היה לנו מנוי לקונצרטים של מוזיקה קלאסית ואהבנו ללכת לתיאטרון. עבדתי במשרד התקשורת במחלקת רדיו וטלוויזיה.

בשנת 1964 עלינו ארצה, לאחר בקשות וסירובים רבים מהממשל הרומני הקומוניסטי. מיד הלכתי לאולפן ללמוד את השפה העברית, נולדו לנו 2 בנות ונכדים.

ביולי 2016 עיריית ראשל"צ, עיר מגוריי, ארגנה טקס בת ובר-מצווה לניצולי שואה בכותל. הטקס כלל גם סיור במנהרות הכותל, קבלת פנים ע"י חיילים וחיילות, ארוחת צהריים, וקבלת תעודות. לטקס צרפתי גם את בתי ונכדתי- היינו 3 דורות! היה מאד נחמד ומרגש.

חשוב  מאד לזכור ולהעביר מדור לדור, על-מנת שיידעו שאכן הייתה שואה ושרצו להשמיד את העם היהודי כולו- דבר שלא הצליחו הנאצים.

הזוית האישית

היה כיף לשמוע את הסיפור של סבתא שלי והיה כיף ללמד אותה מיומנויות במחשב