מאגר סיפורי מורשת

אני, סבא דידי, דוד, נולדתי בשנת בשנת 1950, במושב ערוגות, בשנה בה עלו הורי מרומניה, כשאמא שלי הייתה בחודש התשיעי להריונה. חודש לאחר עלייתם נולדתי, והורי קיבלו משק במושב ערוגות. אבי שהיה מנהל חשבונות ברומניה, קיבל פרה אחת ואיתה הוא היה אמור לחיות ולהתקיים. במהלך השנים הרפת גדלה ואני בגיל שש התחלתי לעזור לאבי ברפת.

יום אחד אבי יצא לשדה כדי לקצור ירק לפרות, אני החלטתי ללכת לחפש את אבי בשדה בשביל לעזור לו. באותו הזמן ירד החושך, אבי חזר הביתה והסתבר שאני לא בבית. התחילו חיפושים  עד אמצע הלילה ואני לא נמצא. בחצות הלילה, אחד מהחברים של אבא שלי, מצא אותי ישן בתוך תעלה באמצע השדה. הוא לקח אותי הביתה והשמחה הייתה גדולה.

תמיד אהבתי ספורט והתעניינתי בספורט. לאחר כמה שנים, כשהייתי בן 16 בתיכון באר טוביה, המורה לחינוך גופני שלימד אותי זיהה אותי כספורטאי וצירף אותי לחוג האתלטיקה, וכמובן שהסכמתי. באותו החוג, הכרתי ספורטאית שכיום היא אשתי, דליה. סיימתי את החוג לאתלטיקה.

בסוף לימודי השתתפתי בקבוצות תחרותיות בענף הכדורסל והכדורגל, נהניתי מאוד ואז כשהחלטתי, היה ברור לי שאני בוחר במסלול של הוראת חינוך גופני. למדתי את לימודי לפני הגיוס.

התגייסתי לצנחנים. כשנה לפני השחרור, התחתנתי עם אשתי, ולאחר שירותי הצבאי השלמתי תואר ראשון בחינוך גופני.

במסגרת לימודי השתתפתי במשלחת ספורט לחוץ לארץ, באיטליה.  המשלחת  של אס"א (ארגון ספורט אקדמאי) הייתה מגוונת בענפי ספורט שונים.

במהלך שנות עבודתי כמורה לחינוך גופני, לימדתי 10 שנים בקיבוץ ניצנים בבית הספר היסודי. לאחר מכן עברתי לתיכון בשער הנגב עד ליציאתי לגימלאות. בנוסף, בזמן שהייתי מאמן לאתלטיקה יצאתי עם נבחרת ריצות שדה באליפות אירופה, שהתקיימה בטורקיה, שם זכינו מקום 15 מתוך 30 בתי ספר שהשתתפו באותה אליפות של בתי ספר תיכונים.

התקופה שהכי השפיעה וזכורה  לי ועצבה את אישיותי, הייתה תקופת הילדות במושב בו גדלתי ועבדתי בשדה עם הפרות.

הזוית האישית

נעמה: הסיפור של סבא עניין אותי מאוד כי לא חשבתי שהסיפור הזה אמיתי. אני מאוד דומה לסבא בעניין הספורט הרגשתי קרובה לסבא. נהנתי לעשות עם סבא את העבודה ולשמוע את הסיפור שלו. סבא דידי: ראשית תמיד כייף לשוחח איתך בארבע עיניים. שנית מרגש לשתף אותך בחוויות וסיפורים מהילדות כשהייתי ילד בגילך.