מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא לוצ'י פריד. נקראתי על שם מלך הונגרי ופירוש השם בעברית הוא 'שלום יעקב'. נולדתי בשנת 1951 בהונגריה. שמם של הוריי: ישראל מאיר ופייגא (ציפורה בעברית) ויש לי אחות גדולה. גרתי בבודפשט, עליתי לארץ ישראל בשנת 1991. עברתי לגור בנווה צוף שבבנימין. על נווה צוף שמעתי דרך חברים שגרו בארץ לפני כן.

נכד בלי סבא

לא הכרתי את הסבים שלי,  סבא אחד שלי נספה בשואה והסבא השני התחתן עם בת דודה שלו, בגלל שאשתו הראשונה נפטרה. לאחר שהתחתן עם בת דודתו, עזב את הונגריה ועלה לארץ ישראל שנה לפני שנולדתי ולכן לא ראיתי אותו אף פעם. לא חוויתי מעולם מה זה להיות עם סבא מכיוון שמעולם לא הייתי עם הסבים שלי. כל פעם שראיתי חבר שלי עם סבא שלו הייתי מקנא…  באותם ימים לא היו טלפונים בכל בית, ובטח שלא טלפונים ניידים ודואר אלקטרוני, הונגריה לא הייתה בקשר עם ישראל. בהתחלה אפשר היה לשלוח מכתבים, אבל לאחר מלחמת ששת הימים גם מכתבים לא נשלחו, כך שלא היה קשר בכלל.

משלוח מארץ ישראל

לקראת בר המצווה שלי בשנת 1964, סבא שלי שלח מארץ ישראל להונגריה שעון יד עם קרוב משפחה שבדיוק היה בארץ ישראל ורצה לחזור להונגריה. לקראת ט"ו בשבט קרוב המשפחה שבא להונגריה עם השעון חילק לילדי הקהילה מסטיקים. הילדים אמרו: 'עכשיו ט"ו בשבט, ובט"ו בשבט אוכלים פירות ומסטיק זה לא פרי!!! מיד ענה להם קרוב המשפחה: "אמנם זה לא פרי, אבל זה לפחות מארץ ישראל…" אחר כך אבא שלי הביא עטים מארץ ישראל, ובשבילנו זה היה משהו מיוחד. כשהוא הגיע שוב הביא עמו אבוקדו מארץ ישראל ומרח לנו בלחם "דק- דק".

בר מצווה

למדתי לקרוא את פרשת בר המצווה שלי כמעט לבד. התאמנתי פעם בשבוע ורק מעט זמן לפני בר המצווה, היה לי מורה שלימד אותי. לא הבנתי מה כתוב כי זה היה בעברית ופשוט למדתי לקרוא את כל הפרשה בעל פה. חגיגת בר המצווה שלי הייתה כמו של שאר הילדים בקהילה: ההורים מארגנים בקומה העליונה של בית הכנסת קידוש עם עוגיות ושתייה קלה (אז לא היה קוקה קולה..) חגיגת בר המצווה הייתה אמנם שמחה מאוד, אבל היה לי מעט עצוב שסבים שלי לא היו איתי וכמעט אף לא קרובי משפחה.

עלינו בדיוק בערב ראש השנה תשנ"ב, בעקבות מותה של אמי. באנו לקבור אותה בארץ הקודש. נשארנו פה לתמיד.

הזוית האישית

לוצ'י: לי הייתה חוויה טובה לחלוק סיפורים עם התלמידים. אליצור והוד התעניינו בסיפורים שלי מהונגריה. חשוב להנחיל את הדברים לדורות הבאים, כדי שסיפורים אלו ישמרו. תכנית מבורכת.

הוד ואליצור: נהנינו מאוד מתכנית הקשר הרב דורי ואנחנו חושבים שהיא הייתה שיעור גדול לחיים, נהנינו ללמוד מהוותיקים וללמד אותם דברים. למדנו מה היו הקשיים של העולים החדשים וכמה לא היה פשוט לחיות בתקופה הזאת. למדנו שגם שכשאין סבא צריך להתמודד ושלמרות שזה לא פשוט, זה אפשרי.