מאגר סיפורי מורשת

פרק ילדות

שמי נתניה, נולדתי בטריפולי שבלוב בשנת 1949. יש לי ששה אחים, אליעזר ז"ל, דינה, יצחק, הרצל ז"ל, אני, אליהו ורחמים ועד היום אנחנו בקשר מצויין. אבי היה מוכר בחנות גדולה לבדים ולמוצרי אופנה, והיינו משפחה מאוד עשירה. כאשר הוריי תכננו את העלייה לארץ ישראל אבי ניסה למכור את כל מה שהיה ברשותנו, גם בחנות וגם בבית, אך ערביי לוב טענו שאין טעם לקנות כיוון שידעו שאנחנו נעלה לארץ וכל הרכוש ישאר עבורם ללא עלות.

עלייה לארץ

אחותו של אבא שלי עלתה ראשונה לארץ. כשאמי הייתה בהריון שלי, אבא שלי ואליעזר אחי ביקרו בארץ כדי לראות היכן המשפחה תשתכן כשיעלו לארץ. הם ביקרו בכמה מקומות: בכפר הרואה, בנתניה ובחדרה. אבא כל כך אהב את נתניה והחליט שהבת שעתידה להיוולד תיקרא על שם העיר, נתניה. כך קיבלתי את שמי. לאחר מכן חזר אבא שלי ללוב ואליעזר נשאר בארץ בכפר הרוא"ה. אימא שלי לא אהבה את זה שאליעזר נשאר לבד בארץ. לכן היא ביקשה מכל המשפחה שתעלה גם לארץ. עלינו באונייה "הרצליה" בשנת 1951 כשהייתי בת שנתיים. האוניה עגנה בחופי חיפה. כשירדנו מהסיפון היו אוטובוסים למקומות שונים בארץ. אנחנו נסענו לאחות של אבא שלי, שם גרנו שבוע, אבל חבר של אבא גר באשקלון והזמין אותנו לשכונת ערבים. אבי פגש חייל שמכר לו את ביתו תמורת 700 לירות. כך התגוררנו כל המשפחה להתגורר בשכונה ערבית נטושה. הדודים שעלו לאחר מכן, התגוררו במעברות ודינה (אחותי) קינאה בהם כי שם היה להם יותר כיף כיוון שכל המשפחה המורחבת היו יחד.

זכרונות מהילדות

אני זוכרת שחלה טעות בתעודת הזהות של אבא שלי, הטעות הייתה זה שהיה כתוב שאני נולדתי בשנת 1948 למרות שבאמת נולדתי בשנת 1949, ולכן נכנסתי ישר לכיתה א' בלי להיות בגן. למדתי בבית הספר אסף באשקלון שהיה קרוב לבית שלנו, עכשיו הוא מיועד לחינוך מיוחד. המשכתי ללמוד ב"תיכון דתי". לאחר התיכון המשכתי ללמוד תואר ראשון בלשון ותנ"ך באוניברסיטת בר אילן. עד היום אני שומרת על קשר עם חברה מהתיכון ובשנים האחרונות אנחנו לומדות יחד תנ"ך.

היה לנו כלב. לצערי, אין לי זכרונות טובים ממנו, כיוון שכאשר הגיע אח מבית החולים להזריק תרופה לאמי שחלתה במחלת לב, הייתי צריכה להחזיק את הכלב כי הוא חשש ממנו. בילדותי עשיתי תפקידים של מבוגרים כי אמי חלתה, עזרתי במטבח, הבאתי קוביות קרח מהמוכר (כיון שהמקררים פעם לא היו חשמליים), ניקיתי את הגינה, והלכתי לבנק הפועלים כדי להוציא ולהפקיד כסף.

אני זוכרת שאימא שלי הייתה אצילית ונאה. תמיד דאגה להתלבש יפה לפני שנפגשה עם חברות. עד היום, אני תמיד דואגת להופעה חיצונית מכובדת כאשר יוצאים מהבית. זכור לי שאמי יצאה מחדר ניתוח שעבר בהצלחה. אבי מאוד שמח והזמין את כל המשפחה לחגוג. המשפחה שלי קרובה משני הצדדים כיוון שאח של אבא שלי נשוי עם אחות של אימא שלי.

אימא שלי היתה טובה ודאגה לנו תמיד. היא נפטרה בפסח, כאשר הייתי בת 14. אני זוכרת שבפורים לפני שהלכה לבית החולים היא דאגה לכל העוגות שיהיו בבית. למרות שהיה לה קשה היא תמיד דאגה לאוירה חמימה וטובה בבית.

אמי, ויולה חסן ז"ל

אבי היה צריך לגדל אותנו לבד, בישל וטיפל. לא היה לו קל בארץ, אבל הוא עשה הכל בשבילנו. יש לי זכרונות טובים ורבים ממנו, היה ל ו קשר טוב מאוד איתי ועם משפחתי שהקמתי. אבא שלי נפטר בגיל 80.

אבי, בנימין חסן ז"ל

חג הפסח

כמו כל בית אנחנו היינו מנקים שבועיים לפני פסח והיה ממש לחוץ, אז אני החלטתי שכשאני אהיה גדולה אני אנקה מפורים או מט"ו בשבט ככה שלא יהיה לי לחוץ. מאוד אהבתי את חג הפסח, חגגנו אותו על הרצפה לא על שולחן. היה חדר ענק, והיינו פורסים שטיח ומפרקים דלת שהניחו אותה על הרצפה, כך היה שולחן גדול עם כריות מסביב ואימא שלי דאגה לערוך יפה את השולחן.

החתונה שלי

יום אחד אבי היה צריך עזרה לפרוק מטען מעגלת הרכב. אבי ביקש עזרה ובחור צעיר מיד נחלץ לעזרתו וסייע לו לפרוק את כל תכולת העגלה. הבחור שאל את אבי: "צריך עוד עזרה?" ואבי ענה לו: "אין צורך. יש משהו שאני יכול לתת לך?" הבחור ענה לו בתשובה: "כן, אני רוצה שתתן לי את הבת שלך לאשה". אבי הסכים להצעה וכך נולדה לה חתונה.

לאחר שהתחתנו הפסקתי ללמוד באוניברסיטה וילדתי את שלושת ילדי הראשונים. במקביל למדתי הוראה במכללת אחווה.

אני ובעלי אליעזר

הזוית האישית

שירה: נהניתי לגלות על סבתא סיפורים שהיא לא סיפרה אותם לאף אחד ובזכות הקשר הרב דורי אני ומשפחתי החכמנו וגילינו עולם שלם. סבתא תמיד שואלת ומתעניינת בילדים ובנכדים. פעם ראשונה שזכיתי לשמוע ולהכיר מקרוב את סיפור החיים שלה. למדתי מסבתי שגם בעת משבר אפשר לבחור בצמיחה. אני מאחלת לעצמי שאני אדע לבחור את הבחירות הנכונות גם במצבים מאתגרים. תודה סבתא.