מאגר סיפורי מורשת

השנה הייתה 1964, הגענו חבורה של תלמידים לסניף בני עקיבא לאחר שכנועים רבים של המדריכים מכיוון שהסניף היה צריף, הבית האחרון בעיירת שדרות סמוך לבית העלמיןהוא היה מוקף ביער גדול ומפחיד, ולכן פחדנו להגיע לסניף. לא עברו ימים אחדים והחבורה התגבשה חיכינו בכיליון עניים להגיע לסניף ולא ויתרנו כל יום הייתה חוויה בפני עצמה ובמיוחד ההכנות לשבת ארגון ולשבתות שהבנים היו חוזרים מהפנימיות מכיוון שלא היה תיכון דתי בשדרות זו הייתה תקופת צנע כמעט בכל בית המצב הכלכלי לא היה מזהיר במיוחד ולמרות זאת ההינו שמחים מאוד בחלקנו ואלתרנו כל מיני רעיונות למפגשים שהיו בעלויות נמוכות ביותר.

 

בין היתר הלכנו לסיורים רגליים מסביב לעיירה שדרות יכולנו לטייל באופן חופשי ללא פחד יום אחד באחד הסיורים לכפר מימון אחת החברות סיפרה לי שחבר בשם יחיאל מעוניין להכיר אותי ומהסיור הזה פרחה אהבה. ב-1973 שכבר היו זוגות רבים בסניף ואז פרצה לה מלחמה ארורה מלחמת יום הכיפורים מלחמה זו גויסו כל החברים כולל החבר שלי יחיאל תורג'מן הדאגה הייתה רבה לכל החברים שנמצאו בחזית ולצערנו אחד החברים דוד בן חמו ז"ל נהרג במלחמה המורל היה נמוך בקרב החברות שציפינו בכיליון עניים לחזרתם של החברים בשלום הסתיימה לה המלחמה והחברים ברוך ה' חזרו בשלום בניהם גם יחיאל היקר שהתקבל בזרועות פתוחות לבית הורי מכיוון שליחיאל לא הייתה אימא אז ההתרגשות אצלנו בבית הייתה רבה יותר, ומאז יחיאל היה בן בית בבתינו שהיה פתוח לרווחה לכל בת שרות או קומנרית או מורה חיילת שהגיעה לשירות לאומי בשדרות, למרות המצוקה הכלכלית שהייתה.

 

הורי ברוך ויוכבד ניסימי קבלו בשמחה ובברכה את כל מי שהגיע לביתנו וחילקו מהמעט שהיה להם לכולם. השנה הייתה 1974 לא הגיעה בשנה זו קומונרית לעיירה שדרות. הסניף עמד שומם ואני התבקשתי לרכז את הסניף. באותה שנה למדתי בסמינר ההחלטה הייתה קשה, ומכיוון שלא הסכמתי שהנסניף ייסגר לקחתי על עצמי את ריכוז הסניף.

 

בשנת 1976 לאחר שסיימתי את לימודי בסמינר ויחיאל סיים שנת שירות בקבע נכנסנו לחופה ולמעשים טובים והקמנו את ביתנו בעיירת שדרות. ביתנו כמו בית הוריי, היה פתוח לרווחה ומלא שמחה ושוב כל מי שהגיעה לשירות לאומי בשדרות אומץ על יידינו והרגיש בבייתנו כבביתו.

 

הבן שלומי נולד ואחריו סימה הם נקראו על שם ההורים של יחיאל גרנו בווילה בשכונה יוקרתית בשדרות אני עבדתי כגננת ויחיאל שירת בצבא קבע והסתדרנו יפה כלכלית ובזכות הורי היקרים ז"ל שעזרו בגידול הילדים יכולנו להשקיע זמן רב יותר בעבודה חלפו להם השנים והמשפחה מתרחבת  ובן נוסף למשפחה  והוא ניקרא ברוך הראל על שם אבי מורי שביקש שאם יוולד לי בן אקרא לו על שמו. אחריו נולדה שירה ובאותה שנה החלטנו לעבור דירה לרחובות.

מעבר לרחובות 

התאקלמנו יפה בעיר רחובות הפרידה מההורים הייתה קשה מאוד אבל התגברנו  שירה ביתנו המשיכה את השושלת וגם היא הייתה קומונרית בסניף עזרא ברחובות וברוך ה' עשתה חייל לאחר שירה נולדה שרון יוכבד שנקראה על שם אימי מורתי וכך הנצחנו את כל שמות הורנו הילדים גדלו וחונכו לתורה ומצוות ולתפארת מדינת ישראל ועושים חייל בכל מקום שנמצאים בו כולם נשאו ברוך ה' והביאו לנו נכדים רבים ולא נותר לנו אלא לאחל שנכדנו יהיו כמו ילדנו ונחת לנו יעשוהסבתא עליזה תורג'מן {ניסימי} הסבא יחיאל תורג'מן הנכד גלעד בוזגלו   

 

תשע"ו, 2016