מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ב 24.3.1953 בעיר תל אביב. בגיל שנתיים עברתי לחולון. בשנת 1967, כשהייתי בת 14 פרצה מלחמת "ששת הימים". אני זוכרת שאבי גויס לצבא, ואנחנו בבית הדבקנו ניירות דבק על החלונות כדי למנוע פיזור רסיסי זכוכית במקרה של התפוצצות. היינו מאד מתוחים אך הניצחון הגדול שבמלחמה זו החזיר את הביטחון והרוגע לחיינו.

 

בתקופת ילדותי הייתי חברה בתנועת הנוער "השומר הצעיר", וכשבגרתי הדרכתי בתנועה זו. כמו כן, הנגינה היתה חלק משמעתי בחיי. מגיל 8 ניגנתי באקורדיון. ובהמשך עברתי לכלי קל יותר – נגינה בחליל-צד כולל בתזמורת.

 

לאחר שסיימתי כיתה י"ב בחרתי ללמוד בסמינר למורים "סמינר הקיבוצים". מאד נהניתי מהלימודים ומחיי החברה. שנה לאחר לימודי בסמינר פרצה מלחמת יום הכיפורים, מלחמה שהכתה בהלם את העם כולו וניפצה את תחושות החוזק והביטחון להן הורגלנו. האבדות היו רבות  וזמן רב עבר עד  שהחיים חזרו למסלולם.

את אבי, בעלי הכרתי בתום לימודיי בסמינר, לאחר שסיים את לימודיו בטכניון במסגרת העתודה האקדמית והתגייס לקורס טייס, אותו סיים בהצלחה.

התחתנו וגרנו בשיכון משפחות בבסיס תל נוף. אבי התקדם בטייסת המסוקים. בשנת 1974נולדה בתנו הבכורה חוחית. אני עבדתי כמורה בבית ספר יסודי ברחובות עד שעברנו לבסיס "חצרים" שליד באר שבע. שם עבדתי בבית ספר יסודי אחר ונולדה בתנו השנייה, תילתל. הבנות גדלו, אבי סיים שש שנות שירות, השתחרר ועברנו לגור בעיר הולדתו, רחובות.

המשכתי לעבוד כמורה מחנכת בכתות א' ב' והפעם בב"ס פתוח אחד הראשונים בארץ. ב-1984 עברנו ליבנה שם עבדתי כמורת-שילוב בבית ספר.

 

בשנת 1990 נולד אופיר, וכשהיה בן חצי שנה נסענו בשליחות 'אלביט' לוושינגטון, ארה"ב. עם שובנו ליבנה אבי עבד בחיפה וחיפשנו בית צפונית לגוש דן. בשנת 1997 עברנו להרצליה ב'. אופיר למד בבית הספר היסודי "ברנדיס" גם אני לימדתי בבית הספר ברנדיס. תילתל סיימה את השירות הצבאי (בתל נוף). וחוחית סיימה את לימודי התואר הראשון בבאר שבע , יחד עם רועי, התחתנו ועברו לגור לידינו. בתאריך 20.7.2001 נולד נכדנו הבכור יונתן. בתאריך 9.6.2004 נולד נכדנו השני יובל, ולאחר מכן בתאריך 22.5.2008 עמית ומיכל נולדו בלונדון.

 

אני מאד נהנית מתפקידי כסבתא ומשתדלת להיות מעורה מאד בחייהם של נכדי. קל לי ותר להיות מעורה כי אנו גרים בשכנות. 

 מנהיג הכורדים מוסטפא ברזני שלח מתנה לאימי שרשרת זהב יקרה

 

 

בשנות ה-60 התחוללה מלחמה בין העם העירקי, לעם הכורדי. הכורדים התגוננו מפני העירקים שתקפו ודיכאו אותם. מדינת ישראל החליטה לעזור להם בסיוע צבאי ושלחה אנשים מומחים בתפקידים מיוחדים, כדי לייעץ לכורדים כיצד להגן על עצמם. השליחים הישראלים היו בודדים ונבחרו בקפידה. בניהם היו רופא, חובש ומפקד צבא יבשה. תפקידם היה לסייע  וללמד את הלוחמים הכורדים שיטות לחימה להתגוננות. אחד מהשליחים הישראליים היה אבי (סבא-רבא של יובל) דוד בכור ז"ל. הוא הצטרף למשלחת בשליחות 'המוסד', ותפקידו היה ללמדם תקשורת מוצפנת סודית בעזרת מכשירי קשר מיוחדים. 

אותם שליחים בודדים עברו דרך ארוכה. תחילה, בטיסה דרך אירן, שבאותה תקופה הייתה ידידה של ישראל. משם המשיכו רכובים על סוסים, חמורים ופרדות כדי להגיע למערות בהן הסתתרו הכורדים. כל שליחות כזו נמשכה כשלושה חודשים. כמובן שבאותה תקופה לא היה לנו קשר עם אבי וגם לא ידענו היכן הוא ומה הוא עושה. אבי ביצע שליחות זו שלוש פעמים, אבל לאחר שסיים את תפקידו, הרגשנו בבית תחושת-שליחות והערכה. כאות תודה למשפחה הסבלנית שנשארה בבית, מנהיג הכורדים מוסטפא ברזני שלח מתנה לאימי שרשרת זהב יקרה ויפה. מתנה נוספת שנישלחה עבור מדינת ישראל הייתה גור דב חום, שהגיע במבצע מיוחד ונמסר לגן החיות בתל אביב.מוסטפא ברזני נפטר בשנת 1979 בארה"ב ממחלת הסרטן. בן 76 במותו.

 

לסיכום, אני מרגישה שהטבעתי את חותמי בישראל קודם כל בתחום המשפחה: נישאתי וגידלתי שלושה ילדים. חינכתי אותם היטב ויש לי כבר 4 נכדים טובים ומוצלחים. חשוב לי, שימור המסורת המשפחתית של ארוחות רבות משתתפים בכל ערב שישי וכמובן בחגים. אני מקפידה על מפות לבנות בכל ערב שישי, קידוש וארוחה חגיגית לכל המשפחה. מסורת זו החלה אצלנו כזוג צעיר. גם הורי וגם הורי בעלי שמרו על מסורת זו, ואני ממשיכה את אותה מסורת יפה כבר 40 שנה.

 

בתחום העבודה, לאחר תום לימודי בסמינר, עבדתי כמחנכת בגיל הרך. בהמשך למדתי והתמחיתי באבחון וטיפול – קשיי למידה. עברתי מספר בתי ספר ברחובות, באר שבע, יבנה והרצליה. ואני בקשר טוב עם הרבה תלמידים ומשפחותיהם.

בנו משפחות טובות וחמות. זכרו כי משפחה, גם זו שבאתם ממנה וגם זו שאתם מקימים היא הדבר הכי חשוב לכם בעולם. היא הנותנת לכם את תדמיתכם העצמית ומכוונת (גם אם ברמזים בלבד) את עתידכם. ככל שתוכלו לקבל ולהפנים יותר מהמשפחה ממנה באתם תעניקו יותר למשפחה שתקימו. בתחום המקצועי היו ישרים ונאמנים לידיעותיכם והבנתכם. דעו כי אתם עובדים עם בני אדם. הקשר הטוב עם בני האדם יאפשר להם להפיק יותר בתחום המקצועי, וכמובן אנשים ירצו יותר ללמוד מכם.

 

 יובל בר, ו'2, ברנדיס, הרצליה  

תודה ליובל, נכדי האהוב על העבודה המהנה יחד. 

 

תשע"ו