מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ממשה עד מנשה

שער עליה
אני וסבא מפגש אחד לפני סיום
סיפור העלייה מעירק, ימים ראשוני של סבא עזרא בארץ וחגים בעירק

 סיפור קצר על אבא של אימי: חכם עזרא הכהן
 
ביום השני להגעתו לארץ יצא סבי לטיול בארץ ישראל האהובה. כשהגיע לכביש הראשי שמחבר את ראשון לציון עם בית דגן. רצה המקרה ובאותו היום התקיימה אספת בחירות בראשון לציון, הראשונה מאז הקמת המדינה.  באותם ימים קיימו את האספות בשעות הצהריים, וליד חכם עזרא עצרה מונית שהייתה קשורה לאספת הבחירות הזו. הנהג של המונית שאל את חכם עזרא "לאן אתה צריך?" וסבא הסביר לו שהוא עולה חדש בארץ. להזדמנות זו חיכה הנהג ולקח את חכם עזרא לאספה הזו בראשון לציון. על הבמה היו באותו היום ראש הממשלה דוד בן גוריון, משה שרת וכמעט כל שרי הממשלה של אותה תקופה. העלו את סבא לבמה ובן גוריון הציג אותו כעולה חדש שבה מעירק עם העלייה הגדולה. סבא הצטלם עם בן גוריון ועם כל השרים שהיו על הבמה. תמונה זו ניתנה על ידי לדודי פנחס בנו של חכם עזרא להגדלה והוא נתן אותה לחנות "פוטו יונה" בראשון ולצערי התמונה אבדה.              
לשורשי המשפחה לחץ כאן: שורשי המשפחה
 
 
 
התמונות של דרכון המסע של חכם עזרא
 
תמונה 1
תמונה 2 
  

 
 
  
 

תמונה 3

תמונה 4
 
 
 

 

תמונה 5

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סיפור העלייה מעיראק של נעימה ושלמה מנשה 
 
הם התחתנו בעיראק בשנת 1949 ועלו לארץ בעלייה הגדולה בשנת 1950 למחנה עולים זירעין בעמק יזרעאל. בשפתם זה נקרא זרעין. שם היה מחנה מעבר לקליטת עולים משם לקחו אותם למעברות או לקיבוצים. אבא סיפר שהם היו קמים בבוקר ומחכים בחוץ לאנשי הקיבוצים מהסביבה שיבואו לקחת אותם לעבודה והחזירו אותם בערב למאהל. לאחר עשרה חודשיים עלו סבי וסבתי מעירק והגיעו לשדה התעופה לוד. בשדה התעופה היה נציג העולים שהכיר את סבי מבגדד ושלח אותם למעברה שהוקמה אז בנחלת יהודה. סבא  עזרא חיפש את  הורי  שלמה  ונעימה (רק להזכיר  שאז  לא היו אמצעי התקשורת שיש היום) ואחרי מאמצים  קלים מצאו את הורי והעבירו אותם  למעברה כדי  שיהיו  ביחד. אני  זוכר  שכשהייתי  ילד קטן היו צריפים מעץ. המעברה הייתה מאוד מסודרת, עם מרכז מסחרי מצריפי עץ. היו שם גם בתי כנסת, מרפאה, בית ספר, גני ילדים וגם שרותי הקהילה שנצרכו אז: אני הייתי בגן שקראו לו "גן אסתר".
בהמשך עברנו לראשון לציון שהייתה אז מושבה. שם גדלנו. אני זוכר אתת תקופת הצנע בראשון. הממשלה חילקה כרטיסי מזון וכל משפחה הייתה הולכת לחנות המכולת. אז לא היו "סופרים". היו  מוכרים  אז  בחלוקת  מזון – כל משפחה קיבלה  לפי  הילדים את  כמות המזון  שהייתה  צריכה לפי תלושים. בימים ההם ראשון לציון הייתה מאוד קטנה ואחד הכיר את השני. בחגים כולם היו מתאספים אצל אבא ואמא וכולם עשו את החגים ביחד.. אני שרתתי בהנדסה קרבית ורוב השרות שלי היה בסיני. במלחמת יום כיפור הייתי בפלוגת אב"כ שהייתה בהמתנה. בשנת 1974 הכרתי את נילי אשתי והתחתנו בתאריך 4.7.1974. היום אנחנו הורים לארבע ילדים ו-9  נכדים ברוך  ה'.
 
חגים בעירק
בפורים בעירק היו מתחפשים והיו עושים ואוכלים סמבוסק, שהיה מאכל של פורים. בפסח היו שוכרים תחנת קמח כל משפחה גדולה לחוד והיו טוחנים קמח מיוחד לפסח ולכל משפחה היה בבית מין טאבון והיו עושים מצות.       היינו עושים ליל הסדר ביחד וקוראים את ההגדה גם בעירקית ובסוף כולם שרנו ביחד "לשנה הבאה בירושלים". בשבועות היו אוכלים מאכלי שבועות ביום החג בבוקר עם דבש. היה מאכל שקוראים לו "קהי" דומה למלוח ואוכלים אותו עם דבש וכל משפחה והסגנון משלה.
 
 
תשע"ו, 2016                                                                  

מילון

שער העלייה בישראל
שער העלייה היה יישוב קליטה ומחנה עולים במערב חיפה, ששימש כמחנה מעבר מרכזי לעולים שהגיעו לנמל חיפה בעלייה ההמונית שהחלה מיד לאחר קום מדינת ישראל. המקום שימש כמחנה הקליטה הגדול ביותר של עולים לישראל. שמו הרשמי היה "בית עולים שער העלייה", אך רבים קראו למקום שנים רבות גם "סנט לוקס",‏‏‏ בשנת 1958 צורף שטחו לעיר חיפה‏‏.

ציטוטים

”"העלו את סבא לבמה ובן גוריון הציג אותו כעולה חדש שבה מעיראק עם העלייה הגדולה"“

הקשר הרב דורי