מאגר סיפורי מורשת

סבתא רינה מספרת לנכדתה רבקי כהן.

קוראים לי רינה כהן, בעבר קראו לי רובידא על שם סבתא שלי ז"ל, אך, כשהגעתי לישראל שיניתי את שמי לרינה, מכיון שבארץ לא היה מקובל לקרוא בשם זה. להורי קראו ג'מילה ויעקב בן-עלי.

נולדתי בל' כסליו תשט"ו בתאריך 15.11.55 בעיר סופרו שבמרוקו. העיר ספרו שוכנת לרגלי הרי האטלס הגבוהים, העיר משופעת בעצי דובדבנים, ופרדסים רבים עוטפים את העיר. היא גם מלאה בשפע של ירק ומזג האוויר בה נוח קריר ונעים.

משפחתי

היינו 8 ילדים, (4 אחים חורגים ו-4 אחים ביולוגים) לאחי הבכור קראו יוסף הוא נפטר כשהיה תינוק כתוצאה מדלקת שהייתה לו, לאחר מכן אני נולדתי, אחרי נולד אחי יוסי שיחי' אשר קרוי על שמו של אחי הבכור שנפטר, ולאחריו נולד אחי הקטן מכלוף שיחי'.

אבי היה אדם שקט וצנוע ועם יראת שמים. הוא היה גבאי בית הכנסת שהיה  סמוך לביתנו, בכל בוקר הוא היה נוהג להעיר את  המתפללים שישכימו מוקדם לתפילת השחר. בדרך כלל מקום המפגש של היהודים היה בבית הכנסת.

המצב הכלכלי שלנו לא היה כל כך ברווח, אבי היה סנדלר, הוא  היה מתקן לאיכרים את נעליהם הפשוטות, והיה מרוויח כמה גרושים. בימות החול כמעט שלא אכלנו דגים, עופות ובשר, זה היה יקר מידי בשבילנו, אכלנו אוכל פשוט, כמו: ירקות מבושלים (תפוחי אדמה, גזר, מרק) וכדומה, רק לכבוד שבת היינו קונים דגים, בשר, עופות והיינו מכינים סלטים.

אמי הייתה עקרת בית, היא בישלה תבשילים טעימים, אפתה לחמים, כיבסה את הבגדים וסידרה את הבית. ביתנו היה מאוד קטן, גרנו בתוך מבנה גדול שבו היו הרבה חדרים ובכל חדר גרה משפחה אחת, במרכז המבנה היו שירותים, ברז ומקלחת משותפים לכל הדיירים.

ליד ביתנו הייתה חנות קטנה של מצרכים, שבה היינו קונים קמח, אורז, ביצים, קפה, חומר לשטיפת רצפה, שמן סוכר ודברים בסיסים שהיינו צריכים לבית.

ילדותי

למדתי בבית ספר שנקרא "אם הבנים". למדנו שם: ערבית, צרפתית, דקדוק ,עברית, פרשת שבוע, תורה, נביא, והיסטוריה. המקצועות שאהבתי במיוחד היו: תורה ודקדוק. המקצועות שלא אהבתי היו ערבית, צרפתית, וחשבון. הייתה לנו תלבושת אחידה לכל תלמידות בית הספר ומאוד מיוחדת. מין סינר עם שרוולים ועם כפתורים מאחורה.

בבית הספר שלנו לא היו טיולים. אבל היו לנו מסיבות, כגון: מסיבת  פורים, מסיבת חנוכה, חלוקת פרסים ומסיבת סוף שנה. יחסנו עם המורים היו די טובים אך המשמעת הייתה מאוד נוקשה, היו בנות שספגו מהמורה מכות על הידיים עם מקל על התנהגות לא רצויה

בבית הספר שלנו היה חדר אוכל שם היינו אוכלים פעמיים ביום. כי את יום הלימודים בבית הספר סיימנו בשעה חמש בערב, לארוחת הערב היינו מקבלים ממתק של שוקולד ומסטיק. לאחר הלימודים, כשהיינו חוזרים מבית הספר, היינו יוצאים לשחק עם החברים. שיחקנו בגומי, חמש אבנים, חבל, גוגואים, גולות, תופסת ומחבואים

זכור לי מורה אחד, שקראו לו יעקב אלבז, הוא לימד אותי בבית הספר היסודי ואני עדיין זוכרת אותו. מידי שבת, לאחר סעודת הצהריים הוא היה נוהג לאסוף אותנו בבית הספר, ולספר לנו סיפורי תורה, מידי פעם הוא היה עורך חידונים ואחר כך מחלק לנו פרסים.

העלייה לארץ

עליתי לארץ בגיל 13 בשנת 1967, יצאנו בטיסה ממרוקו לצרפת, ומצרפת לישראל הפלגנו באנייה עם הוריי ואחיי. הגענו למשרד הסוכנות, למקום שכל העולים שהגיעו לארץ היו באים, והפקידים שם היו מציעים להם מקומות שונים לבחירת מקום מגורים, הוריי בחרו לגור בקריית-גת .

הגעתי לארץ בגיל תיכון. למדתי בתיכון גרוס שבקרית-גת. לצערי, באותן שנים שלמדתי בתיכון אבי נפטר. משנות לימודיי בתיכון אני זוכרת, שזכיתי להגיע למקום השני בחידון התנ"ך שנערך בבית הספר.

לאחר מכן בגיל 17 בשנת 1973 התחתנתי בקרית-גת. ואחרי שנה וחצי בני הבכור נולד, קראנו לו יעקב על שם אבי ז"ל. אחר כך נולד לנו בן נוסף, קראנו לו אורי ואחרי כמה שנים נולד לי עוד בן, וקראנו לו יהודה על שם אבא של בעלי שגם הוא נפטר, אחר כך נולדו לנו עוד 3 בנות בהפרשים של כמה שנים כל אחת מהשנייה. הבכורה אלישבע האמצעית מרים והאחרונה יעל. כיום כמעט כולם נשואים ויש לי 16 נכדים בלעה"ר.

ביום חתונתי

המנהגים במשפחתנו

במשפחתנו יש הרבה מנהגים מיוחדים שהיינו נוהגים במרוקו וממשיכים לנהוג גם היום. למשל: כשאנחנו חוגגים את המימונה,  אנחנו לוקחים קערה עם חלב ועלה של נענע, טובלים את העלה של הנענע בקערה של החלב, ובעלי מתיז על הנכד או הבן שעומדים מולו  על המצח, ומברך אותו באריכות ימים, הצלחה, בריאות, ועוד.

יש לנו מנהג נוסף, שאנחנו נוהגים בליל-הסדר, לוקחים את קערת הסדר ומעבירים אותה מעל כל הראשים של בני המשפחה. בסוכות אנו נוהגים לאכול קוסקוס עם רימון.

ולסיום אני רוצה לאחל לכל נכדי וילדי האהובים שיצליחו בכל מעשה ידיהם ושיגדלו להיות צדיקים ושתמיד יהיו בריאים.

הזוית האישית

רינה כהן: מקווה שנהניתם מסיפורי האישי,