מאגר סיפורי מורשת

סבתא רחל אלבז מספרת לנכדתה אור חיה מושקא:

נולדתי בשנת 1957 להורי עישה ויוסף ויצמן, במרוקו בעיר תרודנאת, שהיא העיר המרכזית בעמק הסוס שבדרום מרוקו.

ילדות במרוקו

במרוקו היה לנו בית של שתי קומות: בקומה הראשונה היו ארבעה חדרים, מטבח וחצר. בחצר הייתה באר מים. בקומה השנייה היה חדר אחד ענקי ומרפסת ענקית. בחדר הגדול היינו אוכלים את סעודות השבת ושם גם היינו אוכלים בחגים. במרפסת הגדולה שבקומה השנייה כיבסנו את הבגדים, שם היו מתוחים חבלים שעליהם תלינו את הכביסה לייבוש. החצר הקטנה שבקומה הראשונה, ליד הבאר, שימשה אותנו למגרש משחקים.

האחים ואחיות שלי הם: עליה, שלמה, חפציבה, מרים, דוד, יהודה, אורה ושמחה. התקלחנו בחמאם הציבורי, בכל ערב שבת הילדים הקטנים היו הולכים הראשונים לחמאם, אחריהם היו הולכות הנשים ואחרי כולם – הגברים.

בשכונה שלנו היה בית כנסת. אחרי הלימודים, אחר הצהרים, כשחזרו הביתה, רב העיר היה אוסף את הילדים הקטנים בבית הכנסת והיה מלמד אותם פרשת השבוע וכתב עברי, ואת הגדולים יותר היה מלמד קריאת התורה.

העלייה לארץ

ההכנות והעלייה לארץ הם זיכרונות הילדות הכי מתוקים שלי, הייתי אז בגיל 5. זכורני, איך שאבא ואימא התארגנו לקראת היציאה ממרוקו והעלייה לארץ ישראל. אימא שלי תפרה לנו בגדים חדשים. אבא קנה לנו הרבה פירות יבשים ומאכלים כשרים, שנאכל מהם בזמן ההפלגה. כשהאונייה התקרבה לארץ ישראל, ראינו מרחוק את האורות של נמל חיפה. בהתרגשות ובזריזות הלבשנו את הבגדים החדשים. וכשאבא ואימא דרכו על אדמת ארץ ישראל בפעם הראשונה, הם נפלו על פניהם וחיבקו את אדמת הקודש, ואנחנו באופן ספונטני עשינו אחריהם ונישקנו את אדמת הקודש. דרכנו על אדמת הקודש בשמחה ובהתרגשות.

האונייה שלנו עגנה בנמל חיפה בשנת 1962, משם נשלחנו הישר לנתיבות על ידי הסוכנות היהודית, שהחליטה ליישב את הנגב. זאת למרות שהוריי רצו מאוד לגור בצפון ליד ההורים של סבתא.

תקופת הילדות בארץ

אחת החוויות שזכורה לי לטובה במיוחד, היא הנסיעה לצפון כדי לבקר את סבא וסבתא והדודים שגרו בצפון.

למדתי בבית ספר יסודי "נתיב יצחק" בנתיבות, ובתיכון עברתי ללמוד ב"אור החיים" בבני ברק. אחת המורות שזכורה לי במיוחד מתקופה זו, היא הרבנית ספרינגר. היא הייתה תלמידה של הרבנית שרה שנירר, מייסדת רשת בית יעקב לחינוך חרדי לבנות. בבית הספר למדנו את כל המקצועות, קודש וחול. אהבתי את כל המקצועות חוץ מאנגלית. היו לנו שיעורי בית ונערכו לנו מבחנים. הייתי תלמידה ממושמעת, למדנית וחרוצה. לפעמים החברות היו מעתיקות ממני. שלוש פעמים בשנה חילקו לנו תעודות. היו לנו גם טיולים ומסיבות.

בשעות הפנאי שלי אהבתי לעסוק בקרמיקה, במקרמה ובעיקר בתפירה. המאכלים שאהבתי במיוחד היו הקציצות של אימא, וממרח השוקולד שאימא שלי הכינה. בתקופת ילדותי היו מעט מאוד ממתקים: היה שוקולד, ממרח שוקולד, שקדי מרק ומסטיקים ללא הכשר.

חגים ומועדים

פורים

את חג הפורים חגגנו בבית כל המשפחה. כל האחים והאחיות הנשואים עם ילדיהם היו מגיעים לחגוג יחד את סעודת הפורים המשותפת בבית ההורים. במהלך הסעודה, לפי סדר מסוים, כל אחד מהמשתתפים התכבד להגיד פירושים על מגילת אסתר.. בין לבין היו שרים שירי פורים ושירי אמונה. משלוחי המנות שהכנו הכילו את כל סוגי העוגיות שאימא הכינה, היינו עוברים בשכונה ומחלקים לכל השכנים והמכרים.

פסח

את ההכנות לחג הפסח פתחנו עם… הניקיונות, שהתחילו כבר ממוצאי פורים. אימא הייתה שוטפת את כל הכלים שלא משתמשים בהם בפסח, ומניחה אותם במחסן עד אחרי פסח. וכך לאט לאט.. התקדמנו עם הניקיונות. התחלנו עם ניקיונות יבשים כגון: סידורי ארונות ובשבוע האחרון ניקיונות רטובים…

בהתקדש החג, לפני ליל הסדר ערכו בביתנו הצגה שמדגימה את יציאת בני ישראל ממצרים בחיפזון. ובמילים "בבהילו יצאנו ממצרים, הא לחמא עניא בני חורין -" פתחו אצלנו את ליל הסדר, כאשר קערת ליל הסדר הייתה כבר ערוכה ומכוסה במפה יפה. אז היו מסובבים את הקערה מעל לראשו של כל אחד מן המסובים שהסב סביב שולחן הסדר, את הקפת הקערה סביב ראשי המסובים התחילו עם הגדול במשפחה וסיימו בקטן. הטקס היה מלווה בשירה חוזרת של בבהילו יצאנו … עד להקפת ראשו של אחרון המסובים.

הקמת המשפחה

את סבא הכרתי בשידוך. בשנת תשל"ט התחתנו. הייתי אז בגיל 21.5. החתונה התקיימה בבית הכנסת הגדול בבני ברק. כשהייתי בת 22.5 נולדה לנו הבת הבכורה נחמה דינה. יש לנו חמש בנות כ"י וארבעה בנים כ"י ונכדים שאותם לא סופרים. הילדים והנכדים מגיעים אלינו בשבתות לפי סדר מסוים ובחגים. אני אוהבת לבלות עם הנכדים בשולחן שבת, ואחר כך הם באים איתי לשיעור בשבת.

העיסוקים שלי

בחופשות הקיץ, בתקופה שלמדתי בסמינר, הייתי רכזת בקייטנות. לאחר שסיימתי את לימודי ההוראה בסמינר עבדתי כמורה בבית ספר בית יעקב. במהלך השנים המשכתי ללמוד הוראה לתואר שני. אני רואה בעבודת ההוראה והחינוך שליחות, להנחיל לדור הדור הבא את ערכי היהדות, ולחנך את ילדי ישראל לתורה ולמצוות. עבודת ההוראה היא אמנם עבודה לא קלה ותובענית, אבל היא מקנה הרבה מאוד סיפוק. עד היום אני עוסקת בהוראה. מקצוע זה מלווה אותי עד היום כמורה למחשבים בסמינר. אני גם מעבירה קורסים למורות ב"בית המורה" באופקים.

סדר היום שלי

עם "מודה אני" אני קמה בבוקר, מתפללת, שותה כוס קפה והולכת לעבודה. אני חוזרת ואוכלת צהריים עם סבא, מתפללת תפילת מנחה, מארגנת את הבית ומבשלת ארוחת ערב ואחריה התארגנות לשינה.

השבת שלי

המטבח שלי גדול ומרווח, אני מאוד אוהבת לבשל בו לכבוד שבת: קציצות, דגים, עופות, סלטים, אבל במיוחד – קציצות הדגים. בעבר, הייתי קוצצת את כל הירקות ביד. כיום, יש לי מכשיר חשמלי שקוצץ את הכל במהירות בצורה הטובה ביותר ובלי מאמץ.

לכבוד השבת אני עורכת שולחן נאה עם צלחות יפות, מפיונים וסכו"ם מתאימים. אני מגישה לשולחן המון סלטים: מטבוחה, כרוב, סלט ביצים, טחינה, חריף, סלק אדום, חסה ועוד. אני לא מוותרת על קציצות הדגים ועל דג הסלומון. האורחים שלנו בדרך כלל הם הנכדים ודודה עליה. אנו שרים שירי קודש, ניגוני חב"ד ולעיתים פיוטים ספרדיים.

ב"ה, אני נהנית לארח את ילדיי ונכדיי המקסימים, במיוחד בשבתות ובחגים.

הזוית האישית

אור חיה מושקא: תודה לך סבתא, שפינית מזמנך לספר לי את סיפורך, למדתי ממנו המון. מאחלת לך הרבה בריאות ונחת.