מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר ואני סבתא של סיאל . עליתי עם משפחתי ממרוקו . בזמן העלייה לארץ מלך מרוקו אסר על יהודים לצאת ממרוקו לפלשתינה ועל אלה שעזבו את מרוקו לשוב אליה . בשנת 1957 הגיעו מהסוכנות היהודית (אנשי הרשת החשאית ) אלינו , הם ביקשו מהיהודים להתכונן לעלייה . אני הייתי רק בת שנה והיו לי שני אחים גדולים ממני שלמה וגבריאל . הסוכנים הזהירו את המבוגרים וביקשו מהם לשמור בסוד את ההתארגנות לקראת העלייה לארץ .

המשפחה שלי חששה מאוד מהשכנים הערביים , הם התחילו למכור את רכושם בחשאי כדי שלא יתנכלו להם וחיכו להוראה מהסוכנים .לילה אחד הם נלקחו לבית מלון ומשם הועברו לאניית עולים שהפליגה קודם לצרפת . שם הם עגנו במשך 3 חודשים . אבי סבא חיים חלה ולא הרגיש טוב. סבא עלה לארץ במטוס בגלל מצב בריאותו ונלקח הישר לבית חולים . ואילו אני , אמא שלי ואחיי עלינו לאוניה שהובילה אותנו לנמל חיפה . בחיפה חיכו לנו אוטובוסים שפיזרו את העולים ליישובים שונים כמו: קרית גת ,אשקלון ,דימונה וכו….אימי טעתה ועלתה לאוטובוס שהוביל אותנו לדימונה במקום לקריית גת . הגענו לדימונה כל משפחה קיבלה צריף ואילו אנו שלא היינו ברשימה נותרנו ללא צריף. אמא שלי החלה לבכות היא הבינה שהיא טעתה , אבא שלי היה בבית חולים ולא ידענו מה מצבו והיכן הוא . מארגני העלייה נתנו לנו צריף לתקופה זמנית עד שיימצא פתרון . אבי השתחרר מבית החולים וחיפש אותנו במשך חודש . כעבור חודש מצא אותנו בדימונה משם העביר אותנו לקריית גת . חיינו בקרית גת עד שאבי סבא רבא שלך נפטר ואז עברנו לקריית מלאכי ליד משפחתה של אימי .