מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ממרוקו לכור הגרעיני בדימונה

סבא שאול ואני
סבא בצעירוותו בישראל
קורות חייו של שאול הדר

רותם השתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבא שאול הדר. במסגרת מפגשי התכנית סיפר סבא שאול לרותם את סיפור עלייתו לארץ בגיל צעיר, התמודדותו. סבא שאול מספר על מסע העלייה ממרוקו לארץ ישראל שהחל בהיותו בן שמונה שנים בלבד.

"כמסתכלים במרומי הגיל שלי על העבר אין לי ספק שהדור שלי חווה הרבה חוויות לא רגילות לאדם ממדינות אחרות שחי כל חייו במדינה אחרת. תופעה זו, אופיינית בעיקר לדור אנשים, שחזרו למה שנחשב כמולדת בשבילם. אנשים שעזבו לשם כך את ארץ הולדתם, שבעיני רבים ארץ בה נולדת היא הארץ שלך.

המסלול הזה שהתחיל אצלי בגיל צעיר מאוד, בגיל שמונה, היה כרוך בעזיבת הורים, בית, משפחה ונסיעה לכיוון ארץ חדשה, כשהנסיעה שהייתה בעצם לא חוקית בניגוד למדיניות השלטון המקומי והיא נעשתה בעזרתם והובלתם של שליחי הסוכנות שהיגיעו מישראל. לא נתעמק הרבה בפעילות השליחים, אבל אפשר לומר שעברתי מעיר קטנה, מארץ בה נולדתי, לעיר גדולה יותר לקזבלנקה שם קיבלתי את ההכשרה הרשמית.

חוברתי למשפחה שלא מוכרת לי ואיתם עברתי את הגבול הוצגתי יחד איתם כילד שלהם כביכול. עברתי את הגבול למרוקו הספרדית. היות ולא ידעתי מילה בספרדית ו"ההורים המדומים" שהעבירו אותי היו יהודים ספרדים הייתי צריך לשחק ישן בזמן בדיקת מעבר הגבול.

לאחר מכן עברתי לתנג'יר שהייתה עיר בינלאומית. שם במשך כארבע חודשים התגוררתי במלון וקיבלתי הדרכה והתחלת לימוד עברית ברור  לאורך כל מסלול זה אני ללא הורים. לאורך כל מסלול העלייה הייתי עם אחי הצעיר מאוד מאיר. הורי לא ידעו איפה אנחנו. ממש במקרה, באחד הימים אני ואחי נפגשנו עם אחותי הגדולה בתנג'יר. היא היגיע לנפוש בתנג'יר והופתעה לראות אותנו. הביקור יחד היה קצר מאוד כי אסרו על אחותי להישאר איתנו או לדעת פרטים כדי לא לסכן אותנו.

 סבא שאול ואחיו מאיר
תמונה 1
מתנג'יר עברנו בסירות לגילברטר דרך אלג'יזירס חצינו שם את המעבר המחבר בין האוקיינוס האטלנטי לבין הים התיכון. מעבר מאוד מאוד מסוכן שבעצם הרבה עולים נספו וטבעו שם. בגיבלרטר נשארנו כחודש וחצי ולאחר מכן עברנו לצרפת למחנה כמבוס. זו בעצם הייתה טירה, או ארמון שבו כל אספו את כל הילדים העולים. הילדים חולקו לפי כיתות גיל, כל ילד שובץ לקבוצה, בהתאם לכיתות ולבתים השונים. כאן בעצם התחילה לראשונה מסגרת של בית ספר מסודר, שבעיקרה היה לימוד עברית וחינוך ישראלי. כאן ביקר אותנו אבא שהיה בעל אזרחות צרפתית. נפרדנו  ממנו לקראת עלייה במטוס לישראל.
בהגיענו לארץ נפרדתי מאחי מאיר. שנינו הועברנו למוסדות שונים בארץ. נפגשתי עם מאיר מעת לעת בחופשות רק אחרי כשנתיים או שלוש. במהלך נדודי במוסדות שונים הגעתי לקיבוץ בית השיטה, שם סיימתי את לימודי בית ספר התיכון והיות והייתי תלמיד מאוד חכם קפצתי כיתות. בבית השיטה, בעצם הייתי היחידי ללא הורים, אומצתי על ידי משפחה אצלה הייתי מבקר כל ערב יחד עם בן כתתי שהוא היה הבן של משפחה זו. בתקופה זו גם קבלתי את ההחלטה להחליף בעתיד את שם משפחתי מ"ריבו" ל"הדר".
כל התקופה הזאת הייתה מלווה בהרבה חוויות, למרות זאת, המעבר לאוניברסיטה היה לא קל. בפעם הראשונה בחיי, בגיל שש עשרה, שבע עשרה הייתי צריך ללמוד לחיות לבד לדאוג לפרנסה ולשכירת דירה לבד. למזלי בהיותי בגיל צעיר, פחות משמונה עשרה, היה לי ליווי ועזרה של "עליית הנוער", שהיא בעצם הייתה אחראית עלי, לאורך כל השנים שעברו מאז שעזבתי את בית הוריי במרוקו.
החיים באוניברסיטה בירושלים היו כרוכים בהרבה קשיים. לדעתי, כמו לכל סטודנט באותה תקופה עבדתי בלילות בחלוקת עיתונים, ככתב בעיתון, כמורה בבית הספר ובחוות הנוער הציוני, כמגיש אבנים לבנאי. גרתי תקופות מסוימות במעונות ולפעמים בחדרים שכורים, עדיין מצבי היה טוב. נפגשתי מידי פעם עם חבר ילדות מעיר בה נולדתי. חבר זה, שהוא היום רופא. חבר ילדות זה, ישן באותה מיטה שלי כשאני עזבתי באמצע הלילה כי לא היה לו מקום מגורים אחר. רצה הגורל ואותו חבר ילדות שלי, שהפך במהלך השנים לרופא, טיפל לאחר הרבה שנים בבתי הבכורה ליאת, כרופא פלסטיקאי.
הכור בדימונה
 עם סיום הלימודים, חלקם במסגרת השרות הצבאי בגלל ההשכלה שהייתה לי, נבחרתי לעבור לעבודה בכור הגרעיני, האטומי בדימונה, שאז היה בחיתוליו. יצא לי להיות באחת החבורות הראשונות של  משלחת המדענים שיצאה לצרפת, לעיר סקלה, לכור האטומי הצרפתי ושם לקבל הכשרה של הרבה חודשים בתחום הגרעין. אין לי ספק שעצם העבודה בכור והיותי בגיל צעיר אחד מהמנהלים עיצבו את אישיותי ונתנו לי ביטחון להמשך חיי.
בבאר שבע, בהיותי מדען קבלתי תנאי משכורת מופלגים וגם דירת שירות. שם הכרתי את אשתי מרגרט, ילידת דרום אפריקה. איתה נשאתי והנה רצה הגורל, אני שהגעתי ממרוקו ללא משפחה, מתחתן עם בחורה מגני יהודה – סביון, יישוב שנחשב אז לאזור העשיר ביותר במדינת ישראל. לאחר החתונה שנעשתה במימון שלי, כי לא רציתי עזרה מההורים שלה, עברנו לגור בבאר שבע.
תרומה לחברה ולקהילה
יש לציין שתקופה העבודה בכור בדימונה, אפשרה לי בעצם בפעם הראשונה בחיי, להרגיש צורך לתרום לחברה. כך התחלתי בשעות החופשיות שלי ללמד מבוגרים, ממוצא ספרדי, אנלפבתיים בעיקר קרוא וכתוב. מדובר באנשים אנלפבתיים לרוב. השיעורים  נתנו במסגרת הנחלת לשון וביעור בערות. במקביל הקמתי עם חברים בית ספר, בו לימדנו צעירים מתמטיקה וכימיה לקראת בחינות הבגרות. מדובר בצעירים עד גיל שלושים, בצורה זו דחפנו אותם ללימוד מדעים ולגשת לבחינות בגרות ולהתקבל לאוניברסיטה.
את ההכשרת להוראה שלי, אני קיבלתי תוך כדי עבודה בכור בדימונה. כמנהל מעבדה שם, הייתי צריך ללמד במכללה הטכנולוגית שהייתה בבאר שבע וכיוונה את צעירים אחרי צבא, לעבודה בכור. אין ספק שתקופת העבודה בכור הייתה תקופה מאתגרת מבחינה מקצועית ומעניינת מאוד.
בתום מלחמת ששת הימים, מדינה  ישראל, נכנסה לתקופה קשה עם האמברגו הצרפתי על ישראל, שהכריז עליו נשיא צרפת. אמברגו זה, מנע כל אפשרות של רכש מצרפת לכור האטומי ולחיל האוויר. בעיקר כששני גופים ישראלים אלה היו מבוססים על אספקת הציוד הצרפתי. לא ניתן היה לייבא חלקים חילופיים לעבודה הרגילה של הכור או לחיל האוויר ממקורות אחרים בעולם. בתקופה הזאת נאספנו מרבית חכמי של הכור, כדי לטכס עצה כי היה ברור לנו כי ללא התגברות על האמברגו, כל מה שעשינו עד כה , ירד לטמיון. מדובר היה בהרבה ידע שהצטבר ובהרבה כסף שמדינת ישראל השקיעה בתכנית זו. ידענו שהנשיא שאל את המדענים שלו האם ישראל תוכל להמשיך בקיום ובניית הכור להשגת התכלית. מה שנתן למדינת ישראל זמן ויכולת להתכונן לדור מטוסים יותר מתקדם ולהתגבר ביתר קלות על האמברגו הצרפתי שכפה עלינו הנשיא הצרפתי, דה גול. ניתן לראות שלכל דבר רע יש לצפות לטוב.
החרם הצרפתי היווה למעשה את הפיתוח של התעשייה האווירית והתעשייה הצבאית לממדים כאלה שהפכו את מדינת ישראל כיום לאחת מיצואניות הנשק הגדולות בעולם. כך יצא לי להשתתף בפיתוח הלביא ולחזות בטיסתו הראשונה לפני שהופסק ייצורו בלחץ ארצות הברית . עם המעבר ממנועי בית שמש לתעשייה הצבאית, יצא לי להיות בין מיצרי ומפתחי טנק המרכבה. בהמשך כמנהל אגף תהליכים ומעבדות  הייתי שותף בפיתוח פגז 105 חודר שריון שאותו ייצאנו גם לאירופה.

בתום תקופה מסוימת עזבתי את התעשיות הצבאיות. החלטתי לפנות בדרך למפעל פרטי. התחלתי ללמוד מנסיונם של מפעלים פרטיים, בינוניים. העיצות והתשובות של כל החכמים היו שלא הייתה שאין שום אפשרות שישראל תצליח. דבר זה יעמיד בפנינו אתגר גדול. היינו חבורה של צעירים נחושים והשקענו המון ידע והמון לימודים. נאלצתי לפי בקשתה של מרגרט אשתי, לעזוב את הכור למרות שבגיל צעיר הייתי עובד בכיר. בנוסף היה לי חבל לעזוב את הפעילות ההתנדבותית והעבודות הקהילתיות שעשינו בבאר שבע, בהם הייתי מעורב.

מנועי בית שמש
מדניותה של צרפת פגעה בחיל האוויר הישראלי, שהיה כולו מצויד במטוסים צרפתיים, כולל קו לחימה ראשון. התקבלתי לעבודה בתעשייה אווירית  והופניתי לעבודה במנועי בית שמש. הייתי בין ראשוני עובדיו גם הפעם בדומה לתחילת עבודתי בכור התחלתי בהכשרה. הייתי בתור תורמו מקר שהמטרה הייתה ללמוד לייצר חלקי מנוע של מטוסים. היה ברור לכולנו שמטוסי חיל האוויר לא יכלו לתפקד ללא חלקי חילוף של מנועים ומנוע בכלל.
עם חזרתי לארץ ניהלתי את המעבדות במחלקת הציפויים ובמקביל הועסקתי בתכנון וייצור מטוס המיראז' הצרפתי. מאוחר יותר הייתי בין חברי המשלחת שיצאו לארצות הברית ללמוד לייצר מנועי מטוסים חכמים יותר, חזקים יותר. בתקופה ההיא, מדינת ישראל ייבאה את j 79 שהיה מנוע של מטוס הפאנטום שהורכב בהתחלה במנועי הכפיר ובסופו של דבר הגיע כחלק מהפאנטום האמריקאי. מטוסים אלה שימשו את קו הלחימה הראשון של חיל האוויר.
המפעל שלי – חלום מתגשם
למזלנו מדינות ערב מסביבינו הוכו קשוח במלחמת ששת הימים. כדי להגשים את חלומי, חלום של הקמת חברה פרטית התחלתי לעבוד באי.טי אם מתוך רצון ללמוד התנהגות ודרך חיים של חברה בינונית .עם מכירת החברה לישקר נהריה. הקמתי חברה פרטית המעסיקה כיום למעלה מ- 50 איש.
במבט לאחור אין לי ספק שהדור שלי, שנולד עם הקמת המדינה זכה להיות שותף בבניית ישראל ובביצוע דברים נפלאים וחדשים שלא ניתנים לרוב האנשים החיים במדינה וותיקה.
סבא מלווה אותי לכתה א'
תמונה 2
 
העשרה
כור גרעיני (באנגלית: Nuclear reactor) הוא מתקן שבו מתחוללת תגובת שרשרת גרעינית מבוקרת‏‏‏. הואיל ואין בנמצא טכנולוגיה המאפשרת תהליך מבוקר של היתוך גרעיני, מתייחס כיום המושג "כור גרעיני" רק למתקנים שמתרחש בהם ביקוע גרעיני.השימוש השכיח בכורים גרעיניים הוא להפקת חום לצורך הנעת תחנות כוח המייצרות חשמל. תהליכים גרעיניים מייצרים אנרגיה רבה מאוד ביחס למסת הדלק שהם צורכים בהשוואה לתהליכים כימיים דוגמת בעירה המתרחשים בתחנות כוח המונעות באמצעות פחם או נפט……
בישראל קיימים שני כורים גרעיניים: הראשון, שהוקם ב-1958, הוא כור מחקר קטן בהספק של כחמישה מגה-וואט. הכור תוכנן על ידי האדריכל פיליפ ג'ונסון ונמצא במרכז למחקר גרעיני בשפך נחל שורק. השני הוקם ב-1959, ונמצא בקריה למחקר גרעיני שבאזור דימונה. גם כור זה משמש למחקר, אם-כי על פי פרסומים שלא אושרו רשמית בישראל, הוא משמש גם להפקת חומר גלם לייצור נשק גרעיני. שני כורים אלו הם מהוותיקים בעולם שעדיין פעילים. שני הכורים מופעלים על ידי הוועדה לאנרגיה אטומית. אין בישראל כורים המשמשים להפקת אנרגיה למטרות אזרחיות.
"האמברגו הצרפתי על ישראל היה אמברגו על יצוא נשק צרפתי לישראל שהוטל זמן קצר לפני מלחמת ששת הימים והביא לסיומה הפתאומי של תקופת שיתוף הפעולה הביטחוני בין המדינות, לביטול חוזים חתומים באופן חד-צדדי, ולהפסקה של הצטיידות צה"ל באמצעי לחימה צרפתיים והחלפתם באמל"ח אמריקאי".
הזווית האישית
סבא ואני בחגיגת יום ההולדת שלי
תמונה 3
 תשע"ו

 

מילון

כור גרעיני
כור גרעיני (באנגלית: Nuclear reactor) הוא מתקן שבו מתחוללת תגובת שרשרת גרעינית מבוקרת‏‏‏. הואיל ואין בנמצא טכנולוגיה המאפשרת תהליך מבוקר של היתוך גרעיני, מתייחס כיום המושג "כור גרעיני" רק למתקנים שמתרחש בהם ביקוע גרעיני.השימוש השכיח בכורים גרעיניים הוא להפקת חום לצורך הנעת תחנות כוח המייצרות חשמל. תהליכים גרעיניים מייצרים אנרגיה רבה מאוד ביחס למסת הדלק שהם צורכים בהשוואה לתהליכים כימיים דוגמת בעירה המתרחשים בתחנות כוח המונעות באמצעות פחם או נפט......בישראל קיימים שני כורים גרעיניים: הראשון, שהוקם ב-1958, הוא כור מחקר קטן בהספק של כחמישה מגה-וואט. הכור תוכנן על ידי האדריכל פיליפ ג'ונסון ונמצא במרכז למחקר גרעיני בשפך נחל שורק. השני הוקם ב-1959, ונמצא בקריה למחקר גרעיני שבאזור דימונה. גם כור זה משמש למחקר, אם-כי על פי פרסומים שלא אושרו רשמית בישראל, הוא משמש גם להפקת חומר גלם לייצור נשק גרעיני. שני כורים אלו הם מהוותיקים בעולם שעדיין פעילים. שני הכורים מופעלים על ידי הוועדה לאנרגיה אטומית. אין בישראל כורים המשמשים להפקת אנרגיה למטרות אזרחיות.

האמברגו הצרפתי על ישראל
האמברגו הצרפתי על ישראל היה אמברגו על יצוא נשק צרפתי לישראל שהוטל זמן קצר לפני מלחמת ששת הימים והביא לסיומה הפתאומי של תקופת שיתוף הפעולה הביטחוני בין המדינות, לביטול חוזים חתומים באופן חד-צדדי, ולהפסקה של הצטיידות צה"ל באמצעי לחימה צרפתיים והחלפתם באמל"ח אמריקאי.

אנאלפבתים
אנשים שלא יודעים קרוא וכתוב

ציטוטים

” במבט לאחור אין ספק שהדור שלי שנולד עם הקמת המדינה זכה להיות שותף בבניית ישראל.“

”המסלול שהתחיל בגיל שמונה, היה כרוך בעזיבת הורים, בית, משפחה ונסיעה לכיוון ארץ חדשה“

הקשר הרב דורי