מאגר סיפורי מורשת

אידה עדה בוחבוט, נקראתי עדה על שם סבתי. נולדתי ביום כיפור בשנת 1953, בעיירה אסני שליד מרקש במרוקו. להורי מסודי ודוד אל בליה.

לפי סיפורי הוריי גרנו בבית גדול בעל שתי קומות, הורי ואנחנו גרנו בקומה העליונה וסבא וסבתא, הורי אימי גרו בקומה התחתונה. בבית היו חדרים רבים. סבי, ר' יהודה בוסקילה היה רב הקהילה. הלבוש של הורי היה לבוש מרוקאי מסורתי, אבא לבש ג'לביה ואמא לבשה כיפתן. היינו אחד עשרה אחים אך לצערי בת אחת נפטרה במרוקו. היינו שלוש בנות ושבעה בנים. אימי הייתה עקרת בית ואבי היה קצב וסנדלר. היות ואבא היה קצב היינו שוחטים כל כמה ימים כבש וממנו היינו מבשלים בשר ליום יום.

אכלנו כל יום בשר.  היינו מגדלים תרנגולות ואוכלים את הביצים שהתרנגולות הטילו. בשוק קנינו את שאר המצרכים, ירקות ומוצרי חלב. אימי הייתה מבשלת כל יום אוכל טרי וטעים במיוחד. בימי שישי אימי הייתה מכינה את החמין בפרנה, שסבתא שלי בנתה בעצמה. אחר כך הניחה את החמין על הטבון  ולאחר התפילה בשבת, בשעת הצהריים, אכלנו את החמין. בסעודת השבת אכלנו גם דגים.

בכל החגים נהגנו לפי המסורת והמנהגים של יהודי מרוקו. היו לנו הרבה תבשילים מיוחדים וטעימים עם הרבה בשר וקוסקוס. ובחג הפסח היינו מכינים מרק ביצים עם הרבה עוף וירקות. מקומות המפגש של אנשי הקהילה היו בבית הכנסת כאשר היהודים הגיעו לתפילה. משפחות רבות יכלו להיפגש ולשוחח ביניהם שיחת רעים. את האירועים המשפחתיים חגגנו בחצר הבית, הזמנו להקות מרוקאיות ופייטנים והשמחה הרקיעה שחקים. גרנו בשכנות עם הערבים המוסלמים, היחסים בינינו היו טובים. יחסים של שלום ודאגה. בביתנו היו עוזרות בית, כובסות ומנקות ערביות שסייעו לאימי בכל עבודות הבית.

עלינו לארץ בשנת  1956 בהיותי בגיל שלוש. בשנה זו חזר מלך מרוקו לשלטון ונדמה היה שיהיה יותר טוב ליהודים, אך עדיין הוריי חששו לגבי העתיד ואכן זמן קצר לאחר מכן נאסרה העלייה לארץ. ועיקר העלייה  הייתה בלתי חוקית באמצעות מבריחים.  אנשים טובים עזרו להורים שלי לברוח מהעיר ולעלות לאנייה. הגענו לצרפת ומשם הפלגנו לחיפה. היו לנו קשיים בדרך, היה מחסור באוכל, אכלנו מעט מאוד, והייתה צפיפות קשה. אני זוכרת שבאנייה בכיתי הרבה וכשירדתי מהאנייה וראיתי את הגלים הלבנים פחדתי ובכיתי עוד יותר ואמי ניסתה להרגיע אותי.

מיד כשהגענו לחיפה הסוכנות הפנתה אותנו למושב רנן ליד אופקים ולאחר כמה ימים עברנו למעברות של קריית גת. גרנו בפחונים עם מיטות מברזל ומזרנים שקיבלנו מהסוכנות. קיבלנו מהסוכנות גם פרימוס (מעין גזית של פעם) שעליו היינו מבשלים עליו. גרנו בצריף ללא תנאים מינמליים של מים וחשמל. הסביבה הייתה מוזנחת מסביב היו רק קוצים ודרדרים והייתה שוממה. זכורה לי חוויה לא נעימה במיוחד מתקופה זו, לקחו אותי ועשו לי קרחת כי חששו ממחלת הגזזת.

כשהגעתי לארץ הוריי רשמו אותי לגנון שם למדתי שנתיים ושנה נוספת בגן חובה. משם עברתי לבית ספר חב"ד. בבית ספר חב"ד למדתי בכיתות א- וב' לאחר מכן עברתי ללמוד בבית ספר משואה עד כיתה ט'. למדנו במבנים של צריפים. בית הספר שלי היה יחסית חדש בישראל. למדתי את כל המקצועות מתנ"ך וחשבון ועד אנגלית וחקלאות. בשיעור חקלאות היינו שותלים שתילים, צמחים ופרחים בגינת בית הספר. ואפילו למדתי שיעור תזונה בכל יום. אהבתי במיוחד את המורה לחקלאות והמורה לאנגלית. בחדר האוכל היו בכל יום  שלושה תורנים. ושם קיבלנו ארוחות בוקר, חילקו לנו מוצרי חלב טעימים. אני אהבתי את כל מוצרי החלב מלבד השוקו שגרם לי לבחילה. למדנו גם בחדר האוכל להכין ארוחת צהריים לילדים.

היחס למורים היה טוב. הייתי תלמידה טובה וממושמעת. לעומת הבנים שהיו מופרעים ובלתי ממושמעים. המורים היו מענישים את הבנים והיו נותנים להם לפעמים מכות. לא הייתה לנו תלבושת אחידה. היו לנו גם טיולים הופעות ושיעורי מלאכה. בשעות הפנאי שיחקנו אני וחברותיי מילדי השכונה בחולות, בחבל, בקלאס ובמחבואים.

כאן בארץ עברו עליי שתי מלחמות. מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. כשפרצה  מלחמת ששת הימים למדתי בכיתה ח'. אני זוכרת שביקשתי מהמורה למלאכה, אחות של אבא שלי, להשתחרר מהשיעור וללכת להכין ארוחת צהריים לאמא ולמשפחה שהיו במקלט. השתחררתי, קניתי מהמכולת השכונתית אפונה, ביצים, לחם גדול ושתייה. ומהמצרכים האלה הכנתי את האוכל. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הייתי בבית הכנסת ופתאום נשמעו  אזעקות ורצנו הביתה להתחבא במקלטים, לא הבאנו מה קורה עד צאת החג.

כשהייתי בת שמונה עשרה עבדתי בעבודה שבה הייתי צריכה להשתמש בשעון. חברה הציעה לי שען, ידיד שהיא הכירה, קניתי ממנו את השעון ומאז היינו ידידים. לאחר ארבע שנים של חברות התחתנו בגיל 22. החתונה התקיימה באולמי המלכים בקריית מלאכי, האורחים היו החברים והמשפחה. במהלך השנים נולדו לנו שלוש בנות ושני בנים, כולם גרים לידי בקריית גת. יש לי גם ב"ה שמונה נכדים: שבע בנות ובן אחד. אני מדברת בארבע שפות, והתחביבים שלי היום הם טיולים, סרטים וליצור תכשיטים. במהלך שנותיי עבדתי במקומות שונים: הדרכה לגיל הרך, מזכירות, כתבנות, פקידות, ורכזת לסיוע בכח אדם. אני חושבת שהיום החיים טובים יותר מאשר בעבר.

תשע"ה