מאגר סיפורי מורשת

הנכדה שילת חזיזה מתעדת את סיפורה של סבתה מזל.

סבתי מזל טנג'י נולדה בחודש ניסן תש"ו (1946) במרוקו בעיר ושמה ווארז'אז'את. להוריה שלמה ועישה ועקנין. בשנת תשכ"ד (1964) עלתה לארץ.

השכונה שסבתי התגוררה בה הייתה שכונה של אנשים יהודים צדיקים מדקדקים בתורה ובמצוות, שכונה חרדית מיוחדת. שהייתה להם אמונת חכמים מאד חזקה  ויראי שמיים. הרב של העיר ווארז'אז'את היה הדוד של סבתי, אח של אמה עישה, ר' משה בן שימול זצ"ל.

שלשלת משפחתי היו אנשי חסד צדיקים מוהלים, דיינים, שוחטים, ורבנים.

איזו ילדות הייתה לסבתי?

כשאומרים לי לספר את ילדות סבתי אין מילים בפי, כי לסבתי לא הייתה לה ילדות….

בית הספר של סבתי התקיים בבית הכנסת, הן היו לומדות מקצועות קודש, קרוא וכתוב וקצת חשבון. סבתא שלי אהבה לשחק עם חברותיה, בכל יום אחר הצהריים היא הייתה יוצאת לרחוב ומשחקת. לא היה משנה הגיל, אם היא בת 6 או בת 12, כולן היו משחקות יחד בשמחה עצומה. כך התנהלו חיי הילדות של סבתי עד גיל 13.

הקדמה קטנה: אמא של סבתי, עישה, התחתנה בגיל 7 את הבת הבכורה שלה חיתנה בגיל 9 , כך היה נהוג במרוקו לחתן אותן מוקדם. בגיל 13 סבתי התחתנה וניהלה חיים של עקרת בית, כשהתבגרו יותר סבי פתח חנות כל-בו וסבתי כל חייה הייתה עקרת בית למופת, מכניסת אורחים נהדרת ואשת חסד אמיתית.

החתונה התקיימה על פי מנהגי מרוקו שהם ממש דומים למנהגי חב"ד. סבי וסבתי הכירו את חב"ד עוד ממרוקו, והבחורים למדו בישיבת חב"ד במרקש שבמרוקו. מאוחר יותר סבתי ילדה את 2 בנותיה הגדולות דינה, וליליאן.

העלייה לארץ הקודש

כשליליאן הייתה בת יומיים, סבתי יצאה למסע, אל ארץ ישראל הקדושה. הם הפליגו באנייה, וכעבור שלושה שבועות הגיעו לארץ. בתחילה הם התיישבו בקריית שמונה. כעולה חדש נתנו לסבי לעבוד בבריכות הדגים של קיבוץ "מעיין ברוך" הקרוב לקריית שמונה. מאוחר יותר עברו סבי וסבתי לגור ביפו ושם נולדו עוד מספר ילדים ובניהם אמא שלי רחל.

בינתיים ב"ה סבי מצא עבודה קבועה בעיריית תל-אביב ושם עבד כ – 40 שנה עד פרישתו לגמלאות. מעט אחרי מלחמת יום הכיפורים, עזבו סבי וסבתי את יפו ועברו לגור בתל-אביב, שם הם גרים עד היום הזה, לאורך שנים טובות וארוכות אמן.

אני רוצה לציין שסבי וסבתי חיפשו חינוך חרדי עבור ילדיהם ובהשגחה פרטית מופלאה, בית הספר החרדי הקרוב ביותר למקום מגוריהם היה בית ספר חב"ד יפו, ושם התחנכו כל ילדיהם.

זכו סבי וסבתי, וב"ה כל יוצא חלציהם: ילדים, נכדים, נינים – שומרי תורה ומצוות.

הזוית האישית

שילת חזיזה מביאה את סיפורה של סבתא מזל טנג'י.