מאגר סיפורי מורשת

שמי דוד אבוטבול, נולדתי בתאריך 21.9.1960, נולדתי בטבריה, ישראל. שם אבי אברהם, שם אמי פרחה (פאני).

אני נולדתי בערב ראש השנה. בתקופתי לא היו טלפונים בבתים ולא היה אפשר להזמין אמבולנס, בערב שבו היו לאמי צירי לידה, אבא שלי יצא לרחוב לחפש טלפון על מנת להזמין אמבולנס. קראו לי דוד על שם סבא של אמי.

ההורים שלי עלו לישראל ממרוקו בשנת 1956 בתקופת מלחמת סיני. בתקופה זו השלטונות של מרוקו סגרו את היציאה של היהודים, לכן הוריי נאלצו לברחו ממרוקו יחד עם ארבעת ילדיהם הקטנים. אבא שלי שמע על סירה שיוצאת לכיוון ספרד, הם הצטרפו לסירה ומספרד הגיעו לצרפת ואז לארץ ישראל. לפי הסיפורים שלהם היה להם מאוד קשה לעבור את הימים והלילות האלה עם התינוקות.

כשהגיעו לישראל הם גרו בצריף בטבריה, שם אני נולדתי. אחרי עשר שנים במהלכן גרו בטבריה, נאלצו לעבור לירושלים עקב מחלה של אחת הבנות. בירושלים הם גרו במעברה באזבסטונים עד שנת 1977, רק שהייתי בגיל 17 עברו לדירה בשיכון בקריית יובל.

אנחנו במשפחה תשעה אחים: עליזה, יהודה, יפה, יעקב, אני (דוד), שמעון, שלום, ענת ואלי.

ילדותי

עד גיל 9 גדלתי בטבריה ולמדתי בבית הספר היסודי "יסודי התורה". בבית הספר כל בוקר היה לנו מסדר במגרש הכדורסל והיינו מניפים את הדגל לכל אורכו של התורן, רק לאחר המסדר היינו נכנסים ללמוד. כשעברנו לגור בירושלים למדתי בבית ספר היסודי "מגן דוד". רוב המשחקים שלנו היו ברחוב, המשחקים ששיחקנו היו: כדורגל , מחבואים, מחניים ועוד. רוב החברים שלי גרו בשכונת מחנה יהודה בשוק ואני גרתי בקריית יובל, בתיכון למדתי בעירוני ג' במגמת חשמל ואלקטרוניקה.

שירותי הצבאי

בסיום הלימודים התגייסתי לצבא, לחיל השריון בגדוד 79 בסיני. בשנת 1982 השתתפתי במלחמת שלום הגליל בלבנון. במהלך שירותי בצבא הכרתי את אשתי אילנה. שירתי במילואים בגדוד תותחנים 8142 עד גיל 42.

בניית המשפחה

לאחר שהשתחררנו מהצבא התחתנו ונולדו לנו ארבעה ילדים: ליאת, יקיר, מעיין ואבי, וכיום יש לנו תשעה נכדים. במשפחתנו חוגגים ימי נישואין, ימי הולדת וכל דבר שמאפשר סיבה למסיבה.

מה אני עושה היום ומה התוכניות לעתיד

כיום אני עובד בראשות האוכלוסין בגשר אלנבי ובעזרת ה' בעוד חמש שנים אצא לפנסיה. התחביבים שלי הם טיולים בטבע, במיוחד ברמת הגולן. למרות שהגשמתי חלומות רבים, יש לי עוד כמה חלומות קטנים שאני חולם להגשים.

מסר קטן לדור ההמשך

דעו לקבל את האחר למרות השקפת עולם שונות, דעו לקבל כל אדם באשר הוא ללא הבדל דת, גזע ומין. כבדו את האדם שעומד מולכם, היו מלאים בסובלנות וסבלנות ותהנו מכל היופי שהעולם מציע לכם. תעניקו לאחר נתינה ללא ציפייה לקבל חזרה.

הזוית האישית

לינוי הנכדה המתעדת: אני מאחלת לסבא שלי אריכות ימים ובריאות טובה ומודה לו שהשתתף איתי בתכנית.