מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי מזל אלימלך, נולדתי בשנת 1949 בקזבלנקה שבמרוקו. בשנת 1956 הסוכנות היהודית קיבצה קבוצה של יהודים מקזבלנקה לעלות לארץ ישראל בניהם הייתה גם משפחתי. הם הסיעו אותנו לנמל העיר ושם עלינו על אנייה שהפליגה למחנה מעבר בצרפת, שם שהו העולים לפני עלייתם לארץ. במחנה שהינו כחצי שנה עקב מחלתה של סבתי ע"ה. לאחר שהיא הבריאה הפלגנו עם עוד עולים לארץ הנכספת – ארץ ישראל.

הגענו לנמל חיפה, משם הועברנו למחנה העולים בשער העלייה ומשם פיזרו את העולים לישובים בארץ. הפיזור היה שרירותי, לא התחשבו בבקשתנו להגיע לישוב מסוים אשר שם גרו דודיי. נסענו במשאית, הנסיעה הייתה קשה מאוד ומטלטלת מאוד. הגענו לעזתה שבדרום (כיום שדות נגב), היה שם רק חול וחול וצמחיה צחיחה.

בעזתה שיכנו אותנו במעברה בפחונים. לא היו שירותים פרטיים רק מרכזיים, לא היו ברזים בפחונים וכמובן גם לא היה חשמל. כך הסתדרנו משפחה ברוכת ילדים בתנאים ללא תנאים. הילדים רוכזו בבית ספר אחד בכיתות ללא הבדל גיל. לדוגמא, אני בגיל שבע שנים למדתי בכיתה עם תלמידים בני עשר ויותר. למדנו לאור הנרות או עששית וכך גם הכנו שיעורים בבית. בלילה כאשר היינו צריכים לצאת להתפנות, היינו צריכים להעיר את אחד ההורים כי פחדנו לצאת לבד בלילה. מקלחת עשינו בגיגית ואת המים הרתחנו בדוד על גבי פרימוס.

התאקלמות בארץ הייתה לנו מאוד קשה לא היו מקומות עבודה לא היו חנויות לרכישת מזון, חילקו לנו אוכל במנות ע"י תלושים. הגברים עבדו בעבודות דחק מזדמנות בתנאים קשים. עם כל זאת הורינו ע"ה קיבלו הכל באהבה עקב אהבתם וכמיהתם להגיע לארץ הקדוש. הם לא התלוננו על המצב הקשה למרות שבמרוקו היה להם בית טוב, מקום עבודה והסתדרו יפה מאוד.

עם הזמן ניבנו בתי קבע עם שירותים ומים במקום הפחונים. התנאים השתפרו לאין שיעור (יחסית לתקופה) גם מקומות עבודה נוספו, בעיקר בחקלאות ובקיבוצים שבסביבת הישוב. יש לציין שאנחנו כילדים התאקלמנו טוב מאוד, למדנו את השפה מהר והשתלבנו בהווי הישראלי. כאמור, לדור ההורים היה יותר קשה אבל העיקר שהגענו לארץ הקודש.

כיום, ברוך השם, כולנו למדנו והגענו למקצועות מכובדים. לדוגמא: שני אחיי בוגרי טכניון, אחיותיי עובדות בהוראה ואני האחות הקטנה בוגרת בית ספר לאחיות. עבדתי עד פרשתי לגמלאות לפני ארבע שנים.

סיפורו של חפץ מהעבר

כפתן

החלטתי להביא כפתן שהוא בגד שלובשים המרוקאים בחינה ובחג המימונה. את הכפתן הזה קיבלתי במתנה מדודתי כשהיא ביקרה במרוקו, לפני כ-20 שנים בערך. לכפתן שני חלקים: שמלה ומעליה עליונית מקושטת. אפשר להשיגו במידות שונות.

סבתא מזל מדגימה איך לובשים את הכפתן, במפגש הקשר הרב דורי

הזוית האישית

מזל: היה לי לעונג להגיע למפגשים של התכנית המקסימה והחשובה הזאת. אני מאחלת לבנות הרבה בריאות והצלחה.

הברכה שהתלמידות: תהל ביטון ויוסף הודיה,  כתבו למזל ליום העצמאות בעיצומה של מגפת הקורונה