מאגר סיפורי מורשת

שמי הראל אוחיון ואני משתתף אחת לשבועיים בתכנית הקשר הרב דורי בבית ספר אוהל מאיר שבעיר עפולה.אני רוצה לשתף אתכם בסיפור חייה של סבתי מנקודת מבטה.

סבתי שולמית נולדה במרוקו בשנת 1957, בעיר קזבלנקה. היא נולדה להוריה שבה ואליהו בן אבו, בת שנייה במשפחה בת שמונה נפשות. אביה עסק במרוקו כפועל במפעל ליצור סוכריות ואמה הייתה עקרת בית.

בשנת 1962, כשהייתה בת חמש היא עלתה יחד עם משפחתה ארצה. הם היגיעו לעיר אילת. שם התגוררה כארבע שנים. סבתא שולמית סיפרה לי על התקופה הזאת כשהתגוררה באילת. סבתא  זוכרת שהמים בברזים היו מלוחים והעירייה דאגה לחלק מים לשתייה בעזרת כבאיות אש לבתי התושבים.

לאחר ארבע שנים, כשהייתה בת תשע, היא עברה לגור יחד עם משפחתה בעפולה. בילדותה היא למדה בעפולה בבית הספר היסודי מוריה. סבתא סיפרה, שמשחקי הילדות האהובים עליה היו: חמש אבנים, קלאס, חבל, גומי ועוד. התחביבים שלה היו: סריגה ורקמה. בחטיבת הביניים היא למדה בגבעת המורה. היא זוכרת את חברות הילדות שלה את רחל חסין ואתי שיטרית.

בילדותה של סבתי העיר עפולה עדיין לא הייתה מפותחת והיו עוברים רוכלים ברחובות בכדי למכור קרח ונפט לתושבים. אנשים היו צריכים לרכוש קרח בכדי להכניסו למקרר, כי הוא לא היה מקפיא.

בבגרותה סבתא פגשה את סבי אליהו, היא התחתנה עם סבי אליהו בשנת 1977. נולדו להם שלושה ילדים. בתה הבכורה של סבתי היא אמי – אושרת, ואחריה נולדו דודי שאול ודודתי חפצי.

סבתי כיום סבתא עובדת בחברה לאנרגית קירור ומיזוג בעפולה. השנה חגגנו לה יום הולדת 60. לסבתי יש  שמונה נכדים. אני הוא נכדה הבכור ואיתי היא משתתפת השנה בתכנית בפעם הראשונה.

הזוית האישית

הראל אוחיון: אני וסבתי שולמית באחד ממפגשי תכנית הקשר הרב דורי