מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ממקימי היישוב כפר וורבורג

קטורת עם סבתא יעל
יעל הורביץ בצעירותה
אבי היה מראשוני המתיישבים של חומה ומגדל ונרצח בידי כנופיית ערבים
ב"ה
שמי יעל הורביץ בת לרחל ואורי גנני. הורי נולדו בשנת 1912 בפולין. אבי נולד בקרקוב וחי בסביבה מתבוללת. בשנת 1927 עלה לארץ והתגורר בקבוצת שילר. כנער עבד בעבודות שונות, החל מעבודה בפרדסים, סלילת כבישים וגמור בקידוח וחפירת בארות. לאחר כשנתיים הצטרף לקבוצת צעירים  של הנוער העובד שגמרו אומר להקים קיבוץ משלהם. הקבוצה שהוקמה בשנת 1930 היא נען של היום ואורי שנמנה על חבריה הראשונים, סייע באותם הימים בפיתוח המשק החקלאי. כשהקיבוץ רכש מכונית נבחר בתור נהג, למד את המקצוע ומאז קשר את גורלו בעבודתו כנהג.
אימי נולדה בעיירה סטביסק למשפחה יהודית משכילה. בשנת 1924 עלתה לארץ עם אמה והתגוררה במושב בלפוריה שם התיישב בשנת 1922 אחיה. בבגרותה הגיעה גם היא לקיבוץ נען, עבדה בעבודות חקלאיות שונות ושם הכירה את אבי. בשנת 1933 הם נישאו וגרו ברחובות. שם נולד בשנת 1938 בנם הבכור, אחי, ארנון. אבי המשיך לעבוד כנהג אבל בעמקי נפשו שאף להיות שותף בהתיישבות חקלאית. כשנוסד ארגון "מנחם" הצטרף כחבר לארגון. ארגון "מנחם" נוסד בסוף 1933 על ידי פועלי רחובות.
באותה שנה מלאו שבעים שנה למנחם אוסישקין (יושב ראש הקרן הקיימת) ולכן נקרא הארגון על שמו. מטרת הארגון היתה להקים מושב. בתאריך 28.7.37  עלו חברי ארגון מנחם על הקרקע של כפר מנחם, ביום קיץ לוהט והקימו את היישוב בדוגמת יישובי "חומה ומגדל". הישוב הוקם דרומית מזרחית למסמיה, (כפר מנחם של היום) שם נקנתה האדמה מידי הערבים. 55 ישובים שהוקמו בשנות השלושים נקראו ישובי "חומה ומגדל". הם הוקמו באזורים מרוחקים מיישובים יהודיים, בין כפרים ערביים וליד הגבול. את קירות הצריפים, החומה והמגדל היו מכינים לפני כן באחד היישובים הוותיקים. בליל העלייה על הקרקע היו מעבירים הכל על מכוניות למקום היישוב החדש. כל הלילה היו המתיישבים עובדים בהקמת הצריפים, החומה והמגדל. את קירות החומה היו ממלאים באבנים קטנות, כדי שתוכל להגן על היישוב מפני כדורי האויב. המגדל היה מיועד לתצפית ושמירה ואז בבוקר היה הישוב מוגן מהתקפה ערבית.
שלושים בחורים ושלש בחורות עזבו את משפחותיהם בעיר רחובות שעלו על הקרקע של כפר מנחם, ביניהם היה גם אבי. בשיירה ארוכה של משאיות בדרך עפר, נסעו החברים אל הנקודה שנבחרה. על המשאיות הועמסו חלקי החומה והמגדל שנבנו קודם לכן במושב כפר ביל"ו. זה קרה בזמן מאורעות הדמים (1936- 1939) וכבר בלילה הראשון באה ההתקפה מצד השכנים הערבים שלא קיבלו בעין יפה את ההתיישבות היהודית בלב אדמתם למרות שנקנתה במחיר מלא. החיים במחנה היו קשים, אספקת המים לנקודה נעשתה בעגלות. הרועים הערבים פשטו על השדות, התקיפו את העובדים בשדה והטמינו מוקשים בשביל המוביל אל המקום. בימי הגשמים סבל המקום מניתוק, הדרכים הוצפו ולפעמים הושלך המזון מאווירון. החברים וביניהם גם אבי, הצטרפו לשורות הנוטרים.
הנוטרים היו כוחות של שוטרים יהודים בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי שהגנו על היישובים היהודיים, על מפעלים שונים ועל דרכי התחבורה מפני התנכלויות של כנופיות הערבים.
כפר מנחם לא התאים להקמת מושב ולאחר כשלש שנים של תקווה הגיעו התושבים להחלטה על עזיבת המקום ועל הקמת ישוב חדש וכך בשנת 1939הוחלט למסור את כפר מנחם להתיישבות הקיבוצית. החברים עלו לנקודה חדשה והקימו את כפר ורבורג.
הורי בנו את ביתם בכפר ורבורג. הם טיפחו משק עזר וחצר לתפארת.  אבי היה הנהג של המושב. הוא הוביל את תוצרת הכפר לעיר, הביא אספקה למושב והסיע את הנוער במשאית לטיולים. ביום כ"ח כסלו תש"ח (10.12.1947) כשחזר בראש שיירה עם המשאית מתל אביב כשהיא עמוסה כדי חלב ריקים הותקפו ליד יאזור ע"י ערבים והוא נהרג כשהוא בגיל 35 ונקבר בבית העלמין בכפר ורבורג.

כתבה בעיתון על ההתקפה

כתבה בעיתון על ההתקפה

מודעות אבל על אורי גנני

מודעות אבל על אורי גנני
אני הייתי בת שלש כשאבי נהרג. עקב גילי הצעיר, אין לי זיכרון מיוחד ממנו, אבל יש שני כלים יקרים לי, שאימי קבלה במתנה מאבי ולאחר שנפטרה לקחתי אותם אלי: קבוצת כדי חרס קטנים וקערת פירות שבתחתיתה כתוב 'פלסטין'.

הקערה

הקערה

תחתית הקערה עם הכיתוב 'פלסטין'

תחתית הקערה עם הכיתוב 'פלסטין'

הכדים

הכדים
לאחר כשנתיים התחתנה אמי בשנית עם יחזקאל משל שעלה לארץ לאחר שמשפחתו נספתה בשואה ובשנת 1951 נולדה אחותנו שרה.
החיים במושב היו שונים לגמרי מאלה המוכרים לנו היום. לא היו כבישים, מכוניות, טלפון, מחשבים וטלוויזיה. אני עדיין זוכרת שלמקרר של אז, שהיה ללא חשמל, אמי הכניסה בלוקי קרח שמכרו לאנשים.
את הסרטים היינו רואים רק באולם מעל הצרכנייה בהקרנה ואת התרגום היו מזיזים ידנית ובהרבה מקרים הדיבור לא היה מתאים לתרגום שהריצו בצד.
כשהיה חם לא לחצנו על כפתור המזגן אלא פרסנו שמיכה על הרצפה קרוב לדלת רשת וניסינו לזכות במשב רוח מרענן.
מכוניות פרטיות לא היו לאנשים ולים היינו נוסעים בהסעה מאורגנת, בהתחלה במשאית ולאחר מכן באוטובוס שהיה עומד ליד הצרכנייה.
החברים היו רק מהאזור ומביה"ס ואיתם יכולנו לשחק בדרך כלל ברחובות המושב במשחקי קלאס, גולות, ריצות, שוטרים וגנבים, חבל, חמש אבנים ואוספים.
ביתנו היה צנוע, שני חדרי שינה עם מטבח קטן ומסודר, מקלחת וסלון הכולל: שולחן, ספה ורדיו.
האנשים עבדו קשה לפרנסתם התנאים היו קשים. בעבודה עצמית ללא שום עזרה אמי טיפחה חצר עם עצי פרי, הענפים היו עמוסים בפירות, הגזעים מסוידים בלבן ואת האוכל שאימי בישלה על גז ופתיליה – בישול ארוך על אש קטנה.
ביום יום אכלנו תפוחי אדמה עם לבן או שמנת, מרק ירקות, סלט וקציצות, ובשבת עוף עם אלקלעך וצוואר ממולא (סבתא שלי הייתה מנקה באופן יסודי את צוואר העוף ממלאה אותו בבלילה של קמח, מרגרינה ובצל ואח"כ תופרת את הפתח במחט עם חוט לבן). אני לא מצליחה לחקות את בישולי אימי למרות כל המכשור החדיש של היום.
את הקניות עשינו בצרכנייה שבכפר ולקניות גדולות נסענו לרחובות. לעולם לא התלוננו על מחסור שהרי בין כל התושבים היה שוויון ולכולם אותם תנאים ורמת חיים.
בבית הספר היסודי למדנו בתחילה במושב ולאחר מכן בבית ספר אזורי "מבואות". את המקצועות הבסיסיים כמו: ספרות, חשבון, תנ"ך, אנגלית, היסטוריה, גיאוגרפיה וכו' לימדו המורים באווירה חברית ואוהבת ששררה בינם לבין התלמידים. מנהל ביה"ס, אשר טרמון היה מארגן מסיבות חגים בביה"ס, ואת המסיבה היפה לקראת חג שבועות אני זוכרת עד היום.  אצלנו במושב הוא ארגן סדר פסח משותף לכל הכפר שהיה מאוד יפה. בית ספר תיכון עדיין לא היה בזמני ונאלצנו לנסוע לגמור תיכון ברחובות. 4 שנים למדתי שם, במגמה הומנית תוך כדי הקפדה על תלבושת אחידה.
את בעלי יוני הכרתי עוד בבית הספר כשהיינו ילדים ולאחר שנישאנו קנינו משק במושב שם נולדו שלושת ילדינו: בועז, ארז וליטל.
בעלי יוני, הינו בנם של אורה ויגאל הורביץ ששימש כשר האוצר של מדינת ישראל בשנים 1979-1981. סבו וסבתו מצד אמו היו מראשוני ההתיישבות בבאר טוביה, ומצד אביו היו ממקימי נהלל, היישוב הראשון בארץ.
כיום, אנו נהנים מהמשפחה המורחבת, נהנים לראות את הנכדים גדלים ופונים איש איש לדרכו.

מילון

"חומה ומגדל"
כינוי לסדרת מבצעי הקמה של יישובים חקלאיים יהודיים מבוצרים בארץ ישראל בימי הפרעות שמכונים מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (19361939) ומעט לאחריהם. מבצעים אלו באו כתגובה לפרעות שביצעו הערבים ביהודים שהתגוררו בארץ ישראל, ונועדו לקבוע "עובדות בשטח" על מנת להגדיל את גבולות ההתיישבות העברית ולהרחיב את שטח מדינת ישראל העתידית. היישובים הוקמו במהירות (לפעמים אף במהלך לילה אחד) כשחומרי הגלם הוכנו מראש. בליל ההקמה הוקם מגדל וסביבו גדר כבסיס ליישוב עתידי - ומכאן מקור השם.

"הנוטרים"
כוחות של שוטרים בארץ ישראל, בזמן המנדט הבריטי, שפעלו במסגרת המשטרה והסוכנות היהודית בהגנה על ישובים יהודיים, מפעלים ותחבורה, מפני הערבים.

אלקלעך
בלילה של קמח, מרגרינה ובצל, שמולאה בצוואר עוף. מאכל של שבת.

פתילייה
כירה ניידת, הבנויה ממכל דלק נוזלי, בו טבולה פתילה ומעליו מסגרת מתכת. קרוסין הוא הדלק הנפוץ לפתיליות. בישראל הוא מכונה "נפט" אף כי אינו נפט אלא דלק המתקבל מזיקוק נפט. את הקצה העליון של הפתילה מדליקים על ידי גפרור וחומר הדלק עולה בפתילה בשל עקרון הנימיות, מתאדה ובוער. על מסגרת המתכת שמעל מניחים את כלי הבישול. חומה של הפתילייה נמוך ולכן היא משמשת לבישול אטי. בישראל של תקופת היישוב ובשנותיה הראשונות של המדינה נמצאו פתיליות בכל בית, בחלק מהבתים יותר מפתילייה אחת, והן שימשו לכל צורכי הבישול. בניגוד לפרימוס שנפוץ אף הוא באותה תקופה - הפתילייה איננה רועשת כלל. סימן ההיכר שלה הוא ריח ה"נפט" שהיא מפיצה.

ציטוטים

”"כיום, אנו נהנים מהמשפחה המורחבת, נהנים לראות את הנכדים גדלים ופונים איש איש לדרכו".“

הקשר הרב דורי