מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בעיר סטו מרה שבחבל טרנסילבניה שברומניה ב   25.1.1949 . נולדתי להורים ניצולי שואה (דור שני לניצולי שואה), אבי ז"ל, שלמה, איבד את כל משפחתו: אשתו, בנותיו, אמו, אחיו ומשפחת אחיו. אמי ז"ל, אילנה, אשתו השנייה של, אבי ניצולת שואה, השתחררה בתום המלחמה ממחנה ההשמדה אושוויץ, כאשר על ידה חקוק מספר. לאחר המלחמה הקימו משפחה חדשה ונולדו להם שני בנים: אחי הבכור ואני.

בשנת 1951 עלינו לארץ, למדינה בתחילת דרכה. ישר מהנמל (הגענו באנייה) למעברת "חלסה" שבצפון המדינה, שלימים הפכה לעיר קריית שמונה. היו שם תנאים קשים, גרנו בפחון קטן בתנאי מזג אוויר קשים. בבית דיברו הונגרית וכל השכנים היו דוברי הונגרית או רומנית ולכן להוריי היה קשה ללמוד את השפה העברית. לאחר שנה עברנו למושב עולש שבעמק חפר, מושב חקלאי דל שבו להורי הייתה רפת. הוריי היו בין מקימי המושב. עזרתי רבות לאבי בחליבה ובהאכלה וגם בהמלטות העגלים. הגן שבו הייתי הוא בעולש. שם הגננת יפה שפיגל. שיש לי עדיין קשר איתה. למדתי בית ספר אזורי "בורגתא" עד כיתה ח' ולאחר מכן הלכתי ללמוד בבית ספר מקצועי "אורט" בנתניה שלימים הפכתי להיות מורה שם.

בשנת 1970 התחתנתי עם פזית (תלם) ועברנו לגור בנתניה. בשנת 71 נולד בני הבכור, און (שהוא האבא של בר). 5 שנים אחריו נולד ניר, ו8 שנים אחר כך נולדה אורית. פזית עסקה בהוראה ובשנת 80 הצטרפתי גם אני להוראה באותו בית ספר שבו למדתי (אורט נתניה).יש לי 3 ילדים: און, ניר ואורית וחמישה נכדים: בר, יוני, לירי, עומר ומיכל. אוהב לבנות מעץ כל מיני חפצים כמו מיטה מלונה וכו' … מכוניות ובמיוחד ישנות, נוסע לתערוכות שבהם מוצגות מכוניות. מרצה בחינוך תעבורתי, פועל למען הקטנת הקטל בדרכים ולשפר את תרבות הנהיגה. פועל במסגרת הסתדרות המורים, כממונה על החינוך העל-יסודי. חבר ועד מקומי במושב נורדיה ויו"ר ועדת תרבות. וכמובן כסבא לנכדיי.