מאגר סיפורי מורשת

שמי בתיה שמחי נולדתי בשנת 1939 בירושלים בבית החולים "משגב לדך". משפחתי התגוררה בעיר העתיקה ברובע היהודי עד גיל שמונה.

בשנת תש"ח פרצה מלחמת השחרור המלחמה שהיוותה נקודת מפנה בחיי משפחתי אחי משה מזרחי היה פעיל במחתרת אצ"ל בראשית מלחמת-העצמאות התגייס לשירות מלא. העיר העתיקה הוקפה והוא חרד לגורלה ולגורל משפחתו בה ולכן דרש ממפקדת ה"הגנה" לצרפו לשורות מגני העיר העתיקה. בתקופה זו כל נכנס וכל יוצא היה נבדק בקפידה רבה על-ידי האנגלים שהקפידו לבל יתוסף לעיר העתיקה כוח-מגן. הוא קיבל אפוא על עצמו תפקיד מדומה של מורה, ובמרס 1948 נכנס לעיר העתיקה עם שיירת מזון. שימש שם בתפקיד מורה לילדים, מדריך לנוער ולוחם בלילות. אחי היה בין הפורצים הראשונים את הדרך מבפנים לקראת התגבורת היהודית שפרצה לתוך העיר העתיקה מבחוץ ובאותו מעמד הניף דגל ישראלי על שער ציון. כשפרצו הערבים לרחוב הקראים והניפו את דגלם על בית-הכנסת "תפארת-ישראל" (ניסן בק) הצליח אחי משה להוריד את דגל האויב. אך נפגע מכדור ונפל, ביום י"א באייר תש"ח 20.5.1948). הירדנים כבשו את העיר העתיקה את המתים בעעיר העתיקה קברו בקבר אחים.

את כולנו – נשים וילדים קטנים גירשו מהעיר העתיקה ואת הגברים שנותרו בחיים (ביניהם אבי וגיסי ז"ל) לקחו בשבי הירדני.

אני, אמי שמחה מזרחי (ארבלי) ואחיותיי עברנו להתגורר ב"קטמון הישנה" בבית ערבי. אמי ששכלה זה עתה את בנה נתונה הייתה בדאגה גדולה לשלום בעלה וחתנה, וכן שרתה ביגון על ששיכלה את בנה. אבי יעקב מזרחי (אררבלי) וגיסי חזרו אלינו מהשבי הירדני בתום עשרה חודשים. אחי משה ז"ל הובא לקבורה בקבר אחים בהר הזיתים, לאחר מלחמת ששת הימים.

משה מזרחי ז"ל

את הסיפור של אחי אני נוהגת לספר לנכדי ולילדי בערב יום הזיכרון אנו עולים כל המשפחה להתייחד עם זכרו של אחי ז"ל ולספר על מורשתו. אני ניהנת מאוד מחיק משפחתי היקרה לי מאוד, ומצפה לכל אירוע או חג כדי לציין ולחגוג עם הילדים והנכדים. על מנת לאחד את כולם אנחנו נפגשים לארוחת שבת ולכל החגים לדוגמה בחנוכה נהגנו להדליק נרות כל ערב במשפחה אחרת בפורים אנחנו נוהגים משלוחי מנות מילד לילד ומנכד לנכד כך שהמשפחה מתאחדת זה גורם לשמחה בכל בית.

הזוית האישית

בתיה: את הסיפור של אחי, משה מזרחי ז"ל, אני נוהגת לספר לנכדי ולילדי בערב יום הזיכרון אנו עולים כל המשפחה להתייחד עם זכרו של אחי ז"ל ולספר על מורשתו.