מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ממיסור עד לירושלים

אפרים נזרי
סבי אפרים נזרי
חיי הגבורה והעוז של אפרים נזרי

אפרים נולד בשנת 1929 במיסור שבמרוקו למשפחה מכובדת ועשירה.

אביו, אליהו, היה סוחר מאוד מצליח במיסור. אמו, פריחה, היתה עקרת בית. לאפרים שמונה אחים: חמישה בנים ושלוש בנות. אפרים השלישי מתוך תשעת הילדים. אפרים למד בבית ספר עם ערבים, היחס של הערבים היה טוב, הם היו לומדים מהבוקר עד 11:30, הולכים לבית לאכול ואחר כך חוזרים לבית הספר עד 16:00, משם הולכים לבית הכנסת ולומדים עם הרב. בבית הכנסת היה רב אחד שהיה מלמד את כל הילדים קרוא וכתוב.

בבגרותו עבד אצל אביו במסחר פשתן. אביו נפטר כשהיה בן חמש עשרה ומאז אפרים ואחיו הגדול החזיקו את החנות של אביו. אפרים התחתן עם שמחה כשהוא בן עשרים וחמש והיא בת שש עשרה, הם הכירו על ידי ההורים של שמחה שגרו ליד אמו של אפרים והם חיתנו אותם בשנת 1954. הם גרו בבית אמו שהיה צמוד להורים של שמחה. אפרים לפרנסת המשפחה עבד בחשמל בטלסינט (עיירה במרוקו), הוא היה נוסע לשבועיים לעבוד וחוזר לשמחה במיסור ששם היה ביתם, לאפרים ושמחה יש תשעה ילדים. הבכור נולד שנה אחרי שנישאו, שמו אליהו על שם אבא של אפרים שנפטר. אחר כך נולדה להם בת רוזת ובזמן ההריון השלישי הם עברו דירה לעיר פאז במרוקו, שם נולד להם הבן השלישי דניאל והרביעי איציק. ארבעה ילדים נולדו במרוקו ואת החמשת הנותרים שמחה ילדה בארץ ישראל.

שמחה ואפרים עלו ארצה בשנת 1964 עם משפחותיהם. אפרים תמיד רצה לעלות לארץ, עוד לפני שהתחתן אך אמו לא הסכימה לו, ידעה שיהיה להם קשה בארץ ורצתה להשאר במעמד ובדרגה שלהם במרוקו. מה שגרם להם לעלות ארצה היה הסוכנות היהודית ששכנעה רבים לעלות ארצה וכל הקהילה החליטה לעלות יחד ארצה ב1964. ההתארגנות לעלייה נעשתה בעזרת הסוכנות, כל משפחה הכינה קרטונים ואנשי הסוכנות הגיעו בלילה עם רכב, הם לקחו חלק מהדברים, כל פעם קצת. היה אסור לפנות את התכולה של הבית בפומבי. הם לא הצהירו שהם עולים לארץ ישראל אלא אמרו שהולכים לטייל בצרפת, למשטרה נתנו שוחד בכדי לצאת.

הם יצאו לנמל בקזבלנקה ומשם לצרפת, שם היה מחנה עולים שנשארו בו חודש. אפרים מעיד שהיה מאוד קשה במחנה העולים. לא היה אוכל, ישנו על מזרונים, הם עלו בחורף, היה מאוד קר ולא היה להם מספיק לבוש. אפרים מספר שזה היה חודש מאוד לא קל בשבילו ובשביל משפחתו אך מה שעודד אותו והחזיק אותו המחשבה שהוא בדרך לארץ ישראל!

אחרי חודש לקחו אותם באונייה מצרפת במשך שבוע לארץ. כשהגיעו לארץ רצו למקם אותם במצפה רמון אך הם לא הסכימו, הם רצו רק ירושלים! הם התעקשו והתעקשו עד שהביאו להם אוטובוס שיקח אותם לירושלים, שם גרו במוסררה אצל אחות של אפרים עד שהסוכנות הביאו להם בית בשמואל הנביא, שם גרו עד לפני 22 שנה.

כשהגיעו לארץ חבר של אפרים סידר לו עבודה אצל קבלן חשמל, שם עבד מהבוקר עד הערב ושמחה נשארה בבית עם הילדים ועשתה את כל מטלות הבית. שלוש שנים אחרי שעלו ארצה פרצה מלחמת ששת הימים, אפרים גוייס למלחמה, היה בחיל ההנדסה ותפקידו היה לספק לחיילים את כל הציוד שהם צריכים תחמושת, ביגוד וכו'.

אפרים גר היום במעלה אדומים אליה עבר לפני 16 שנה, אשתו שמחה נפטרה לפני שנתיים. כיום יש לאפרים תשעה ילדים, נכדים ונינים רבים (אצל מרוקאים נהוג לא להגיד מספר).

הזוית האישית

הנכדה המתעדת: היה לי ממש מעניין וכיף לשמוע מסבא שלי את סיפור חייו, סיפור מעורר השראה, מעניין ועם הרבה דברים שלא ידעתי עליו ועל משפחתי כלל. ברגע שהוא התחיל לספר לי את סיפור חייו ראיתי את עינייו דומעות מאושר כשסיפר לי את סיפור הגעתם ארצה, ואיך אביו נלחם לגור בירושלים. זה מבחינתי היה נקודת השיא בשיחה איתו. ראיתי בעינייו שמבחינתו להיות פה בארץ זה לא ברור מאליו וכמה הוא שמח שהם הצליחו להקים כאן משפחה מרובת ילדים, נכדים ונינים. כשהוא סיפר לי על העלייה ארצה הוא נזכר בקושי שהיה כרוך בכך וסיפר כמה הוא עבד קשה בשביל שהם יצליחו להתקיים פה בארץ, כמה היה קשה להשיג בתקופה הזו לחם לאכול או בגד חדש לילד.

כששמעתי את הדברים מסבי זה גרם לי לראות את סבי ובכללי את הדור השלישי כדור של גיבורים: הם עברו דברים קשים מנשוא, עליות לארץ, תקופת צנע, שואה, מלחמות, כל אחד מהדור השלישי חווה משו אחר קשה וזה לא ברור מאליו שהם נלחמו ככה בגבורה והתגברו על כל הקשים ועלו ארצה והקימו פה משפחות לתפארת.

למדתי להעריך אותם, להסתכל עליהם כגיבורים, לראות את הסיפור שלהם, להבין למה הם מתנהגים בצורות מסוימות. לדוגמא: סבא שלי. כשהוא רואה שזורקים אוכל בסוף הארוחה הוא נורא כועס ולא מסכים לכך, ובזכות הסיפורים ששמעתי אני מבינה היום מאיפה זה נובע, מכך שכשהיה צעיר לא היה לו אפילו את זה ועל פרוסת לחם אחת הם התחלקו שלושה אחים.

למזלי סבא שלי בחיים וזכיתי בזכות תכנית זו לשמוע את סיפור חייו מפיו ולקבל ממנו את כל החומרים הרלוונטים. ראיתי שבמהלך התיעוד הוא כל כך התרגש, עד כדי דמעות, כשסיפר לי את סיפורו, ושמח בכך שנכדתו מעריכה ומוקירה לו תודה על כל ההשתדלות שלו להקים את משפחתינו המפוארת. אני מתיעוד זה יצאתי עם גאווה ענקית שיש לי סבא כזה שהוא גיבור!! שנלחם בכדי שנהיה פה! בכדי שנקבל כל מה שאנחנו צריכים, מעריכה אותו כל כך!! תודה על הזכות!

מילון

נקביבס
האהובה שלי

הסוכנות היהודית
הסוכנות היהודית לארץ ישראל, הידועה בשמה המקוצר הסוכנות היהודית, היא ארגון יהודי כלל עולמי, שמרכזו בישראל. לסוכנות היהודית ישנה שותפות אסטרטגית עם ממשלת ישראל ומעמדה החוקי והציבורי ייחודי ומעוגן ב"חוק המעמד" שהתקבל ב-1950. הסוכנות פועלת מכספי תרומות ובשותפות עם תורמים מרחבי העולם ומישראל. משרדה הראשי של הסוכנות היהודית שוכן בבית המוסדות הלאומיים בירושלים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”ירושלים עיר הקודש - משמעות ירושלים בשביל סבי אפרים“

”אני מתיעוד זה יצאתי עם גאווה ענקית שיש לי סבא כזה שהוא גיבור!! שנלחם בכדי שנהיה פה“

הקשר הרב דורי