מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל ניקול משר, נולדתי במרוקו, היינו עשרה ילדים בבית: חמש  בנות וחמישה בנים. למדנו בבית הספר צרפתית, ערבית ואנגלית. אבא אברהם היה צורף, גרנו בבית ערבי. השכן שלנו מוחמד מאוד אהב את אבא שלי כי קנינו ממנו הרבה דברי חלב לעשרה ילדים. גם הירקן ובעל המכולת אהבו אותו. היה לנו מחסן עם שקים גדולים של קטניות, גדלנו ככה וכל הזמן רצינו להגיע לארץ לפלסטין, אבא רצה מאוד. שמרנו שבת. אחי הגדול מרסל היה בן 18, הוא עלה לארץ לסבתא רחל, שגרה במבשרת ציון בירושלים והוא היה אצלה. אחי שירת בצבא, השתחרר ועבד כימאי כמה שנים והתחתן. בשנת 1965 יצאנו באמצע הלילה, הציונים הכינו לנו את כל הניירת.

יצאנו לדרך באונייה, הגענו לצרפת, שם עלינו על מטוס והגענו ללוד. במרוקו היינו עשירים, כשהגענו לפה לא היה לנו כלום חוץ משקית עם בגדים. הייתי בת 15 כשהגענו, התחלתי לעבוד ולעזור להורים, גרנו באזור וכעבור שנתיים וחצי כשהייתי בת 17 וחצי התחתנתי. בגיל 18 וחצי ילדתי את הילד הראשון. אחי בא לקבל את פנינו, רצו לתת לנו דירה בלוד או ברמלה, אחי לא הסכים ואמר להם שאנחנו רוצים לגור באזור, כי הוא פחד שבלוד וברמלה היו ערבים. כי במרוקו היו ערבים שחוטפים בנות ותמיד היינו בבית או הלכנו עם אבא לבית הכנסת. התחלתי ללמוד עברית באולפן בקינג ג'ורג' בתל אביב. עבדתי בתדיראן כמבקרת איכות להוקי טוקי של חיילים ונבחרתי לעובדת מצטיינת. נבחרתי למלכת יופי של תדיראן, התחרות התקיימה בקולנוע רינה בחולו, משה טימור וחיים יבין היו המנחים. באותו הזמן היה לי חבר, הוא ישב בשורה הראשונה. שאלו אותי אם הוא יכול לצאת מהאולם כי הם רצו לנשק אותי בלחי. יצאנו ביחד כמה שנים ובשנת 1969 התחתנו.

בשנת 1970 ילדתי את בני הראשון אליהו. כעבור 11 חודשים הייתי בהריון עם אסתי אתי, גידלתי את הילדים לבד, לא הייתה לי עזרה מההורים. הבן השלישי, אבי, נולד, ובשנת 1982 נולדה פזית, אימא של הילה.

אני כאם צעירה

למדתי קוסמטיקה והייתי חרוצה מאוד. הוצאתי רישיון. לאחר 32 שנות נישואים התגרשתי מבעלי. לפני שהתגרשנו טיילנו בארץ ובאחד מן הטיולים היינו במצרים. ראינו את הפירמידות ונסענו באוטובוס, באותו טיול בהפתעה כשירדתי מהאוטובוס, הרימו אותי על גמל וצרחתי כי פחדתי, אבל היה כיף בסופו של דבר. רציתי מאוד לשרת בצבא אבל אבא שלי היה דתי ולא הרשה לי. בסופו של דבר הצטלמתי עם המדים של שלומי הנכד שלי ואז הבת הקטנה שלי אמרה לי: "הגשמת את החלום". הייתה לנו חנות נעליים, אבא שלי עבד בבוקר ואני בצהרים, הכל היה בסדר. אחרי שהתגרשתי עזרתי לילדים: בישלתי להם, שמרתי על הנכדים. אני ביחסים טובים עם הגרוש שלי שלום. לשלום ולי יש 16 נכדים ושני נינים. נין אחד אמריקאי, כלתי כל הזמן רוצה לפנק אותי ולשלוח אותי למיאמי, הייתי בברית של הנין במיאמי. הייתי שמחה ומאושרת – אני כמו נהגת מונית, כל מי שרוצה שאני אקח אותו אני תמיד מוכנה. עכשיו הכול בסדר ברוך השם אני עוזרת לכולם מפנקת את כולם בלי יוצא מהכלל.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית ספר נגבה ראשון לציון בהנחיית המורה המוביל שרון אדם.