מאגר סיפורי מורשת

שמי מלי מזרחי, אני בת 41, בת יחידה והכי קטנה לעוד ארבעה אחים בנים הגדולים ממני. נולדתי בבית החולים שערי צדק הישן בירושלים להוריי היקרים, פאני ז"ל ויעקב ליזמי. הוריי עלו ממרוקו ואף דיברו במרוקאית בבית שגדלנו בו. הם עלו לארץ כשהיו צעירים. אבי היה בן 8 ואמי בת 4.

תמיד היה לי קשר טוב עם אחיי הגדולים ששמרו עלי מאוד (לפעמים זה היה אפילו מעט מציק). הקשר הכי טוב שלי היה עם אמי ז"ל. היא הייתה עבורי עולם ומלואו. היא הייתה אישה טובת לב ויפת מראה, אימא בכל רמ"ח אבריה.

גדלנו כמרוקאים בכל המשתמע מכך מבחינת מאכלים, מסורת, דיבור עם סבתא שלי ז"ל, סיפורים מעליית מרוקו למעברות, חגים לפי המסורת המרוקאית וכו'. נולדתי בשכונת קריית יובל עד גיל שנה ואז עברנו לשכונת גילה בירושלים, עד היום זה ביתם של הוריי היקרים.

הייתה לי חברה טובה בשם ליאת יגן ז"ל שנרצחה בפיגוע באוטובוס כשהייתה בת 20 בלבד. ליאת הייתה חברה טובה שלי מגיל צעיר מאוד ועד לעזיבתה לתמיד. בנוסף, הייתה לי חברה ממש טובה בשם מלי שעד היום אנחנו בקשר, מזה 40 שנים. מלי חברה שלי עד היום לא בכדי: היא תמיד שם בשבילי ואני בשבילה. למרות שהתחתנו והחיים הובילו אותנו למירוץ, תמיד אנחנו מוצאות את הזמן לדבר, להפגש ולהתעניין. גם אם לא נדבר תקופה, תמיד נתחיל לדבר מאותה נקודה שהפסקנו. זאת זכות לשמור על חברות אמת כזאת.

תקופת הלימודים שלי

למען האמת, אף פעם לא היה לי קל בלימודים. הייתי צריכה להתאמץ ולהשקיע מאוד בשביל לצלוח תקופה זו. מה שהיה נדמה שלאחרים קל מאוד לי היה קשה. ברוך ה' שעברתי את זה.

המחנכת היקרה שהייתה לי בכיתה י' עד י"ב הייתה אתי רחבי היקרה. היא הייתה מחנכת, חברה, תומכת ואישה משכמה ומעלה. זכיתי להכיר אישה מיוחדת כל כך. היא האמינה בי ונתנה לי תמיד הרגשה טובה שעם מאמץ אשיג כל מה שארצה. יותר מכל זכור לי משפט שתמיד אמרה לי (בגלל שהייתי צועקת הרבה). היא הייתה אומרת: "דברי חכמים בנחת נשמעים".

שירותי הצבאי

שירתי בפיקוד מרכז. עשיתי שירות מלא כפקידה בחיל תחזוקה. סיפור מצחיק: אבא שלי לא רצה שאתגייס (כי אני בת יחידה וכו'). הוא אמר לי לפני שעליתי לאוטובוס ברמת החייל: "אל תעלי, נלך ותבחרי איזה אוטו שאת רוצה ואקנה לך". כמובן שבחרתי להתגייס. בזמן הטירונות היה לי קשה מאוד והתקשרתי לאבא שלי לשאול אם ההצעה בתוקף… אז הוא ענה לי: "לקחת החלטה, תמשיכי איתה!" ברוח שטות.. בקיצור – תקשיבו להורים!

תעסוקה

במשך עשרים שנים עבדתי בבית דפוס "דפוס איילון" כמנהלת תפ"י (תכנון, פיקוח ויצור). בתקופת הקורונה הגיעה התפנית וניגשתי למכרז ל"מדפיס הממשלתי" ואף זכיתי בו, בשנתיים האחרונות אני עובדת שם. כמובן שהרבה יותר טוב לי שם, מבחינת השלווה, חוסר הסטרס (מתח) והתנאים. המדפיס הממשלתי מדפיס בין היתר את כל בחינות הבגרות שיום אחד גם את תצטרכי לעבור…

איך הכרתי את אבא

חברה משותפת הכירה ביני לבין אביך כשאני הייתי בת 16 ואבא בן 18. יצאנו שבע שנים לפני שהתחתנו. כיום אנחנו נשואים כמעט 19 שנים (טפו טפו טפו), ברוך ה' על היום שהכרנו מאז ועד היום. אלמוג ושובל, אחייך הגדולים, נולדו לאחר שנה וחצי שהיינו נשואים ואת נולדת ארבע שנים לאחר מכן.

אירוע משפחתי מיוחד מאוד עבורי היה דווקא בת המצווה שלך. הייתי בשנת אבל על סבתא פאני האהובה ולכן לא חשבנו לעשות אירוע. עם כל הכאב העצום, החלטתי שמגיע לך לשמוח, שאנו צריכות לבחור בחיים ושסבתא הייתה מאוד שמחה לראות את נכדתה האהובה מאושרת. אירוע זה היה מרגש כל כך בגלל הנסיבות ובגלל שבתי הקטנה הגיעה לגיל מצוות. אני כל כך שמחה שבחרנו בסוף כן לעשות לך את בת המצווה שחלמת עליה. אמנם עשינו שינויים מסויימים בגלל המצב שהיינו נתונים בו, אך היה מרגש ומשמח מאוד.

סדר היום שלי

היום שלי מתחיל בשעה 5:30 כשאני קמה. אני מתקלחת, מתארגנת ויוצאת לעבודה. אני מסיימת לעבוד ב- 16:00 ויוצאת לכיוון הבית. בדרך כלל תמיד יש לי מה לעשות אחרי העבודה: לקחת את אלמוג לאימון, לקחת אותך לסבתא, קניות וכו'. אני הולכת לישון בשעה 23:00 בערך אחרי יום ארוך ומעייף. התחביבים שלי הם לקרוא ספרים, לראות סרטים ולשמוע מוזיקה. החלום שלי הוא לצאת לפנסיה ולא לעבוד סביב השעון, כל זאת כדי שיהיה לי זמן להנות מהמשפחה היקרה שלי.

תקופת הקורנה בשבילי הייתה תקופת ריענון ובה הצלחתי לקחת החלטה קשה בנושא פרנסה ולעזוב את מקום עבודתי אחרי עשרים שנים. בזמן שכולם יצאו לחל"ת, לי זו הייתה תקופה טובה בה ניתנה לי הזכות, תודה לאל, לסעוד את אמי היקרה עד לפטירתה.

הזוית האישית

מאי המתעדת: למדתי במהלך התיעוד על חשיבות ומהות החיים, המשפחה והזכרונות, אימא הדגישה זאת כמה פעמים במהלך סיפוריה. אמנם הכרתי זאת מקודם, אך הבנתי את החשיבות כשהיא הזכירה זאת לכל אורך דבריה. אני מאחלת רק בריאות ואחדות לתמיד. שלא נחסר אחת לשנייה לעולם.