מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי שיראל ולסבתא שלי קוראים אורה ואנו מספרות את סיפוריה.

סבתא מספרת: "אני נולדתי בארץ ישראל בשנת 1957 בגדרה. ההורים שלי עלו מתימן בשנת  1949. יש לי עשרה אחים: שש אחיות וארבעה אחים. יש לה עוד אח גדול שהוא מאבא אחר. קיום הוא בן 85, שיבדל לחיים ארוכים. יש לו כבר בני נינים, כיום הוא גר באבן יהודה.

בילדותי

אני זוכרת בילדותי עוד כשהייתי הילדה הקטנה, תמיד הייתי צריכה לעזור בניקיון הבית. הזיכרון עליו אני רוצה לספר הוא מתקופת מלחמת ששת הימים שפרצה בשנת 1967. באותה התקופה היינו ישנים בדירת שני חדרים גם על מזרנים ובעת אזעקה היינו רצים כולנו למקלטים שהיו אז בונקרים (לא כמו היום שיש ממ"דים, זה היה קצת רחוק מהבית). לעתים היינו גם מסתתרים מאחורי שקים מלאים בחול וגם ככה סתם מאחורי עצים. זו הייתה תקופה לא קלה.

המצב הכלכלי

מבחינה כלכלית היה קשה להורים שלנו, לא היה לנו מקרר ולא מכונת כביסה, אבל עדיין חיינו בכבוד וידענו להעריך טוב את החיים. היה כבוד לאבא ואימא, הודינו להם על כל דבר. בתקופתי לא היינו קונים חלב בסופר. היה בן אדם, החלבן, שהיה מסתובב  בין השכונות ומחלק חלב עד לפתח הבית. לימים המצב החל להשתפר. היינו עובדים בתור ילדים אחרי הלימודים במושב קדרון השוכן פה קרוב לגדרה, היינו עובדים בחקלאות, ובתקופת בציר הענבים גם היינו יוצאים לעבוד לא משנה בני כמה היינו, העיקר לעזור ולשפר את המצב הכלכלי בבית.

הזוית האישית

החוויה שלי הייתה ממש כיפית. אני וסבתי ממש נהנינו גם להיות ביחד. אהבתי את ההתמודדות של המשפחה בסיפור למרות המצב הקשה שהיה. גם היה לנו ממש כיף בסיור בבית התפוצות, הייתי במקום שראיתי דברים מאוד יפים.