מאגר סיפורי מורשת

בס"ד

השנה אנחנו חוגגים 50 שנה למלחמת "ששת הימים". הדיבורים הרבים על האירועים גורמים לי להיזכר כיצד עברתי אני את המלחמה. הכל החל, כמובן, בכוננות שנכנסנו אליה לאחר יום העצמאות ה- 19 של ישראל בשנת תשכ"ז. ביום שני ה-5 לחודש קמתי כהרגלי השכם בבוקר כדי להגיע למקום עבודתי בבית ספר "האחים" בקריית מלאכי (ביה"ס נקרא כך ע"ש האחים אפרים וצבי גובר הי"ד שנפלו במלחמת השחרור, שגדלו בכפר ורבורג, המושב השכן לקריית מלאכי).

רק חודשיים לפני כן השתחררתי משירותי בצבא כמורה חיילת, אך המשכתי ללמד כאזרחית עד סוף שנה"ל. בגלל הכוננות, אבי ז"ל הסיע אותי אל הטרמפיאדה שליד המכון המטאורולוגי. בזמן הנסיעה לכיוון קסטינה הרגשנו כבר פעילות מוזרה באוויר אבל לא בדיוק הבנו מה קורה. כשהגעתי לבית הספר הודיעו לי במזכירות שהוריי צלצלו כדי להודיע לי שעליי לחזור לתל אביב, כי הגיע אליי צו 8 ועליי להתייצב לשירות מילואים בהגנה האזרחית (הג"א בפי כל), היום השם הוחלף ל"פיקוד העורף".

כמובן שלא נותרה לי ברירה אלא לעשות את דרכי חזרה לתל אביב וגם הפעם בטרמפים (באותה תקופה טרמפים היו הדרך המהירה ביותר להגיע ממקום למקום ללא חשש כפי שהדברים היום).

מיד כשהגעתי לתל אביב התייצבתי בתיכון צייטלין שהיה מקום הריכוז שלי. עד הערב לא ידענו היכן מציבים אותנו. בשעה 20:00 לערך שמענו פיצוץ אדיר בקרבתנו. זו הייתה פצצה שנפלה בכיכר מסריק במרחק של כ-500 מ' ממקום הריכוז שלנו. לבסוף קיבלנו נקודות הצבה ואני הוצבתי לא רחוק מבית הוריי, במקלט המרכזי ב"לונדון סנטר" ברחוב אבן גבירול פינת שאול המלך (ליד בית ציוני אמריקה). היינו כבר ביום השני למלחמה וממש לא הרגשנו כל סכנה.

באופן אישי, בבית הוריי היה מתח גדול. אחי, ראובן גרין, שנשלח הביתה על ידי הרופא הצבאי להתאושש מהתקף של קדחת השחת, היה אמור להתחתן ביום חמישי בתאריך 08.06.1967  וכלל לא היה ברור אם החתונה תתקיים כמתוכנן או לא.

בסופו של דבר, מאחר והחתן כבר היה בבית, הוחלט לקיים את החתונה. אני קיבלתי "אפטר" (חופשה מיוחדת) כדי ללכת למספרה ולהשתתף בחתונה. אחי הכלה, שנלחם בקרבות על שחרור ירושלים קיבל גם הוא חופשה כדי להשתתף בחתונה.

לזוג זה, נאווה וראובן גרין, אשר התחתן ביום השלישי ללחימה, נולדו שני בנים ובת אשר הביאו הרבה נחת עם נכדים לא מעטים. הזוג שנישא בתוך המלחמה חוגג עכשיו את "חתונת הזהב".

לאחר השחרור משירות המילואים חזרתי לעבודת ההוראה בקריית מלאכי עד סוף שנת הלימודים. בקיץ נסעתי לטיול של אחרי צבא. לאירופה הקלאסית.

הזוית האישית

נטע גמזו: היה מהנה מאוד לשבת עם מיכל ולספר לה חוויות שקרו לפני הרבה שנים.

מיכל: התהליך היה חוויתי ומלמד, למדתי איפה סבתי שירתה, שהחתונה של אחיה הייתה ביום שחרור ירושלים והיא נהנתה מלספר את הסיפור.