מאגר סיפורי מורשת

שמי אבינעם דהן, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי, אמיתי דהן. להלן סיפורי:

הייתי איש שריון והתגלגלתי להיות מ"מ – מפקד מחלקה במילואים במלחמת יום הכיפורים. התגייסתי למילואים וכמו כל הצבא בגזרה הדרומית היינו צריכים לעצור את המצרים ולא לתת להם לחדור לארצנו ולכבוש חלק מהמדינה. חצינו את תעלת סואץ והגענו לצד השני של מצרים שנקרא אז "אפריקה" והתמקמנו באזור העיר סואץ. בינינו לבין המצרים היו 1500 מטרים בלבד. היינו צריכים לחפור מחילות ותעלות במו ידינו כדי להגן על עצמנו משיגורי טילים שהיו למצרים, טילי סאגר החדשים והמפחידים נגד הטנקים.

יום אחד הגיע מפקד החטיבה ועדכן שיש לו נשק מיוחד שיצליח לעצור את הטילים וביקש שנבוא לנמל סואץ לקחת את הנשק. הלכנו בעקבותיו ומצאנו שם נשק מיוחד מתוצרת ברית המועצות שהמצרים קיבלו לפני המלחמה, היו אלה תותחי 23 מילימטר עם ארבעה קנים, כלי נשק ענק וחדש שלא היה לנו שום מושג איך להפעילו. תוך כמה דקות של נסיונות למדנו איך להפעילו באופן בסיסי ביותר. כדי לייצבו בעת הירי מלאנו שקי חול והנחנו אותם על רגלי הנשק משני צדדיו.

כבר באותו לילה נאלצנו להשתמש בנשק כדי לעצור את התקפות המצרים ושיגורי הטילים לעבר כוחותנו. כשהתחיל הירי פתחנו באש לעבר המצרים ובשלב הראשון האש המצרית פסקה אבל לא להרבה זמן, תוך כמה דקות שוגרו לעברנו מספר טילים ונאלצנו לנטוש את העמדה של התותח ולרוץ לתוך הבונקר שהיה לידנו. כמפקד הכח שלחתי את כל המחלקה לרוץ לתפוס מחסה ונשארתי אחרון. כשהתחלתי לרוץ הרגשתי שרצועת הנשק שלי נקרעה והנשק נפל מכתפי, עצרתי וחזרתי לאסוף את הנשק וממש באותו הרגע טיל פגע במקום המסתור שאליו תכננתי לקפוץ ולהכנס. מקום המסתור נקרא "שפניה" ושם היה גם הציוד האישי שלי. זה היה נס גדול, בזכות העצירה הזו לא הספקתי להכנס ל"שפניה" וכך חיי ניצלו. לאחר שהטילים הפסיקו ונהיה שקט בגזרה, מצאתי את הארנק שלי בין ערימות הבגדים כשבתוכו היה תקוע רסיס גדול מפלדה. זהו נס גדול שקרה שהציל את חיי.

הזוית האישית

אמיתי הנכד המתעד: תיעוד הסיפור היה מהנה. למדתי יותר על העבר של סבא שלי ועל סיפוריו.