מאגר סיפורי מורשת

סבתי קלר אקוקה סיפרה לי על מלחמת יום הכיפורים: 'בשעה שתיים בצהריים שמענו רעש והמולה. אנשים יצאו לרחובות והבנו שמשהו רע קורה. הנשים נשארו בבתים בתקווה שהגבר יחזור, הילדים רועדים מהלם – לא יודעים מה קורה. אני הייתי עם תינוקת בת כמה חודשים בשם רחל. הצעקות והרעש היו מאוד מבהילים לאחר מכן שמענו שהמלחמה החלה.

כשאבא חזר הילדים לא זיהו אותו ובכו, אי אפשר לשכוח זאת. כשהיו בומים המדפים נפלו, כולם נבהלו וחיכו שזה יגמר  אני הרגשתי פשוט נורא, אי אפשר לתאר את המקרה, לא האמנתי שצריך לצאת לעוד מלחמה. רציתי שבעלי יחזור. קשה לחיות עם המחשבה הזאת שאולי בעלי לא יחזור הביתה ולא ניראה אותו יותר לא כלום.

אני לא הייתי בצבא מעולם ובגלל זה לא יכולתי להבין איך הוא מרגיש. הבעיה שזה היה קשה יותר מכיוון שזה בא לנו בהפתעה. לא התכוננו, לא הודענו לילדים, לא ידענו כלום, פשוט כלום. כשהיינו במקלטים לא ידענו מתי אפשר לחזור, שמענו צעקות וקולות של בכי ולא יכולנו אפילו לישון. זה היה קשה מאוד.

כשחשבנו ללכת לקנות אוכל היה מפחיד מאוד, לא יכולנו לחשוב מה יקרה אם ייפול טיל במקום שבו אנו קונים. קשה לעכל את זה שאנו יכולים לאבד את עצמנו והחשובים לנו מכול. הילדה שלי הייתה זקוקה לאוכל אבל אנו לא יכולנו לספק לה את זה.

סיפורו של סבא אליהו על המלחמה

המצגת המלאה:

הזוית האישית

למדתי במהלך איסוף החומרים שסבתא שלי היא סיפור מעניין וגדול מאוד. היא עברה הרבה בחייה. המדינה עצמה עברה המון. אני לא מאמינה שאת כל זה סבתא שלי עשתה ועברה.