מאגר סיפורי מורשת

שלום אני גדעון יאירי, נולדתי ב1937בישראל.

אני רוצה לספר לכם על מלחמת העצמאות ותקופת הצנע.

עם סיום שלטון הבריטים בארץ ישראל, פרצה מלחמת העצמאות [תש"ח] ובה נאלצה המדינה הצעירה, להגן על עצמה בפני שבע מדינות ערביות, שלא הסכימו להכיר בקיומה של המדינה.

זכורה לי התקופה לפני הכרזת המדינה, כאשר למדתי בבית ספר אנגלי נוצרי (פרוטסטנטי). בית הספר היה ממוקם בעיר התחתית של חיפה, שהייתה מיושבת בעיקר באוכלוסייה ערבית.

בתקופה זו התחילו כבר מאורעות, בהם תקפו פורעים ערבים באבנים, כלי רכב  יהודיים, כולל אוטובוסים. על מנת למנוע פגיעות בנוסעים היו חלונות האוטובוסים ממוגנים ברשתות, וכשהמצב החמיר, נאלצתי לעזוב את בית הספר ולעבור לבית ספר אחר.

בתקופת מלחמת העצמאות, הייתה אמי רות מגויסת בתור תצפיתנית, על גג אחד הבניינים, בשכונה מול הים. תפקידה היה לצפות עם משקפת לעבר מישור החוף והים, ולהתריע על חדירת מטוסי אויב, מכיוון הים. הרבה פעמים הייתי מצטרף אליה כשהיא הייתה בתפקיד.

המדינה הייתה אז צעירה וענייה, והיה מחסור חמור בעיקר במזון. תקופה זו נקראה אז תקופת הצנע, בה קיבלו האזרחים מזון בהקצבה. כל משפחה קיבלה פנקס תלושים, עבור מצרכים חיוניים, ובעיקר למשפחות עם ילדים.

זכור לי שמשפחתנו הייתה משובצת לחנות קבועה, ששם קנינו את מוצרי המזון, ולא תמיד היו מוצרי המזון בנמצא. לכן היינו צריכים  לחזור ביום למחרת . זכור לי שהיו גוזרים את הבול מפנקס התלושים, שעליו היה רשום שם מוצר המזון, לדוגמה: ביצים היה אפשר לקנות רק בשוק השחור, וזה היה יקר מאוד. ההקצבה שקיבלנו היתה לאבקת ביצים, שהיו מערבבים עם מים ועושים חביתות. כמו כן לא היו לנו מוצרי חלב, אז הקציבו לנו אבקת חלב, שהיו מערבבים עם מים וזה היה החלב שלנו , דוגמא נוספת: משפחה הייתה מקבלת בהקצבה 75 גרם בשר לנפש לחודש.

למשפחתנו התמזל המזל, בכך שלאמי היה בן דוד בפריז, ששלח לכל בני המשפחה בארץ, כל חודש, קרטון מלא בכל טוב, שכלל נקניקים, גבינות, ריבות שוקולד ועוד, בכל חודש כשהגיעה החבילה הזאת הייתה זו שמחה גדולה מאוד עבור כולנו.

הזווית האישית

נטע – היה מאד כייף לעבוד עם סבא שלי. למדתי דברים חדשים שלא ידעתי על עברו של סבא שלי, ועל עבר המדינה. למדתי שבתקופת הצנע היו תחליפים למוצרי מזון בסיסיים, שכיום יש לכל אחד בבית, וגם המזון היה מוקצב.