מאגר סיפורי מורשת

שמי רבקה, סיפורי עוסק במלחמת העולם השנייה ועלייתנו, שלי ושל משפחתי, לארץ. בשנת 1939 נכנסו הנאצים לוורשה בירת פולין והפציצו אותה במשך חודשיים רצופים. בתקופה זו הוריי ברחו לברית המועצות עם עוד הרבה יהודים שברחו מוורשה.

בברית המועצות היו ריכוזי יהודים ובאחד המחנות אני נולדתי. אבי נשלח לעבודות כפייה בסיביר ואמי עבדה במכרות פחם. בתקופה הקשה הזאת אני נולדתי במחנה, היה רעב מאוד גדול, והתנאים היו מאוד קשים. בתקופה הזאת, אמי חלתה במחלות שחפת וטיפוס. היא נלקחה לבית חולים מאולתר ואני נשארתי אצל אנשים במחנה. בשנת 1944 הסתיימה המלחמה וחזרנו – הוריי, אני ואחי – לפולין, כי רצו לראות מה עלה בגורלה של שאר המשפחה. אבל, לצערנו, כולם נשלחו לגטו וורשה ומשם למחנה השמדה במיידנק. מהבתים נשאר גל אבנים, ואימא שלי חפרה בין ההריסות ומצאה שני מזלגות ממתכת שהיו בביתה. עד היום הם שמורים בביתי.

בשנת 1950, כשהייתי בת שש וחצי, יצאנו מפולין לארץ ישראל. עלינו אני, הוריי ואחי על אונייה ששמה "קוממיות". שטנו במהלך חודש וחצי וכשהתקרבנו לארץ ישראל הייתה התרגשות ובכי באונייה. כשירדנו אנשים נישקו את אדמת ארץ ישראל. עגנו בחיפה במקום שנקרא "שער עלייה", שם נשארנו כשלושה חודשים. לאחר מכן נשלחנו למעברה שנבנתה בתוך פרדסים בכפר ויתקין, שם התחלתי ללמוד בבית ספר בכיתה א'. היה לי קשה כי לא ידעתי את השפה העברית, הילדים מאוד לעגו לי משום שלא דברתי עברית תקנית, ובגלל השפה נשארתי עוד שנה בכיתה א'. מאוד השתדלתי להתאקלם, אחי היה אז בן 5, אבי עבד בחקלאות. אמי, שהגיעה ארצה, הייתה מאוד חולה ואושפזה, משום שהיא הייתה חולה במחלת שחפת וטיפוס, בעקבות המלחמה.

בתקופה הזאת עליית הנוער דאגה לילדים שעלו לארץ ישראל ולקחו אותי ואת אחי לקיבוץ גליל ים. שם הייתי ולמדתי עד סוף התיכון. לא התגייסתי לצבא, משום שהתחתנתי ועבדתי בבנק. עזבנו את תל אביב ועברנו למושב קדרון, שם הפכנו לחקלאים. הייתה לנו חוות כלבים, פרדס, מטעים ולול תרנגולות. נולדו לי שלושה ילדים: גלית, רן ויעל, ועכשיו יש לי 12 נכדים.

הזוית האישית

סבתא: נהניתי מאוד לשבת עם נכדתי ולספר לה את סיפור משפחתנו, סיפור שיישאר לנצח ויעבור בין הדורות.

שני: שמחתי לפגוש את סבתי בכל שבוע, הסיפורים היו מסקרנים ומעניינים, ואני מודה לה על המאמץ.